שושיק שני העדיפה לחגוג את יום הולדתה ה-90, שחל אתמול (א'), בקטן. "אני לא בן אדם שאוהב שיחגגו לו בגדול", היא אומרת. "אף פעם לא חגגתי ימי הולדת במסיבות אלא בחוג המשפחה. מרימים כוסית וזהו. עכשיו בכלל אין סיבות למסיבות, אבל הבת שלי נועה הזמינה כמה חברים קרובים, ויעל, הבת השנייה, הגיעה במיוחד מארצות-הברית, וזה מאוד שימח אותי. אריק (לביא, בעלה המנוח – י"ב) תמיד אמר לי, 'שושיק, את תגיעי לגיל 90'. הוא צדק. זה בהחלט גיל מכובד, אבל אין הבדל בהרגשה לעומת שנים קודמות. אני עדיין צעירה ובועטת. תמיד נראיתי צעירה לגילי בגלל הקומה הקטנה שלי והמרץ האינסופי. העיקר שהראש מתפקד".
שני עלתה לבמה לראשונה בגיל 14, כשהופיעה בתיאטרון ילדים. לאחר מכן למדה משחק בקאמרי ושיחקה בהצגותיו. את השירות הצבאי העבירה בלהקת הנח"ל, ואחרי השחרור חזרה לקאמרי למשך יותר משלושה עשורים. אחת ההצגות הבולטות בכיכובה הייתה המחזמר "עוץ לי גוץ לי", שבו גילמה את בת הטוחן. היו לה גם שתי הצלחות גדולות עם אריק לביא שכתב אפרים קישון – תוכנית הבידור "הוא והיא" והסאטירה "הו, הו, יוליה" שהתבססה על "רומיאו ויוליה" של שייקספיר. גם תקליטי הילדים שהקליטה התקבלו באהבה.
"לא ידעתי משהו אחר לעשות, חוץ מלשחק ולשיר", היא אומרת. "מגיל אפס כבר הייתי בתיאטרון, ולכן פרשתי בגיל צעיר יחסית – 60. הספיק לי. קיבלתי מספיק מחיאות כפיים. הדבר הכי חשוב לי היה העבודה עם אריק. שתי ההצגות איתו הצליחו בארץ ובגרמניה והתפרנסנו מהן, אבל ההצלחה הכי גדולה שלנו הן הילדות שלנו. הן הצלחה מרשימה, ללא ספק. יש לי ארבעה נכדים מהן. אני בטוחה שאריק היה גאה בהם מאוד".
ומה הוא היה אומר על המדינה, לדעתך?
"הוא בטח היה מתעצב מאוד. המצב בלתי נסבל. קשה לשאת את מה שקורה כאן. אני לא מאמינה שבגילי אני עדה לאירועים קשים כאלה. אני מקווה מאוד שנצא ממפח הנפש שבו אנחנו נמצאים, ושאזכה לראות את זה"
