לגברים שמנהלים את עמק הסיליקון יש חיבה, שלא לומר פטיש, ל'שר הטבעות'. לעיתים הם משלבים אלמנטים משם בחייהם, בשמות המיזמים ובתרבות הארגונית של החברות. עבור חלקם היו הסיפורים הללו מפלט מהבדידות כילדים דחויים, אבל כולם חושבים שהם-הם הגיבורים בסאגה של טולקין. לכן כאשר ג'ף בזוס שילם ב-2017 רבע מיליארד דולר עבור הזכויות הטלוויזיוניות של 'שר הטבעות', ל-Bros יצאו ורידים במצח.
רוב שכבת המיליארדרים בארה"ב אוהבת להחזיק אוצרות תרבות וספורט כסמל סטטוס, אקססורי, משהו שהופך את הגבר שעל זרועו תלויה קבוצת NBA למסמר המסיבה. בזוס לא ממש בעניין של כדורסל, אז הוא נכנס למסיבה עם פרודו ו'הוושינגטון פוסט' על זרוע אחת ועל הזרוע השנייה הוסיף השתלטות על הזיכיון של ג'יימס בונד. בזוס כבר יראה לו מה זה "מנוער, לא מעורבב".
בזוס הוא כמובן חלק מצמרת המיליארדרים של ההייטק שעזרו לדונלד טראמפ לנצח, כי ידעו שממשל בראשותו יפסיק לחקור אותם, ישחרר אותם מרגולציות ויגשים את הפנטזיות הליברטריאניות שלהם. אבל לבזוס יש גם ייחוד בחבורה הזו: הוא לא רוצה רשת חברתית, וגם לא ממש לנהל את ארה"ב כמו אילון מאסק. בזוס פשוט אוסף מותגים תרבותיים. גם כי הוא יכול, גם כי הוא אנוכי וגם כי כמו כל מגלומן עשיר, הוא בטוח שאם הצטיין בדבר אחד, הוא יותר טוב מכולם בכל.
זה היה נכון במקרה של 'שר הטבעות': בזוס הוציא 465 מיליון דולר על הפקת עונה בת שמונה פרקים, שהותירה פחות חותם מהעונה ה-20 של 'האנטומיה של גריי'. זה בוודאי נכון במקרה של 'הוושינגטון פוסט', עיתון שהיה קריטי לדמוקרטיה האמריקאית ובזוס החליט להפוך אותו לעוד זרוע במכונת הפרופגנדה של טראמפ, עם שינוי רדיקלי בעמודי הדעות המשפיעים. הוא אפילו טרח לעדכן על כך את טראמפ בארוחת ערב פרטית. וזה יהיה נכון גם במקרה של ג'יימס בונד, כי אין שום סיכוי שגרסת אמזון ל-007 לא תהיה חילול קודש בשם "השוק החופשי".
רוב האנשים שקוראים את 'שר הטבעות' מבינים שפאשיזם, חמדנות ואנוכיות זה רע. בסיליקון ואלי קראו את 'שר הטבעות' והבינו שצריך להיות סאורון. מזל שגם טולקין וגם ג'יימס בונד כבר מתים. למרבה הטרגדיה, הדמוקרטיה האמריקאית תכף תצטרף אליהם.
