הבמאי האמריקאי שון בייקר עשה היסטוריה כשהפך לאדם הראשון בתולדות האוסקר שזוכה בארבעה פרסים באותו טקס: הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, "אנורה", שבהפקתו היה שותף, בפרס הבמאי המצטיין, בפרס העריכה ובפרס התסריט המקורי. "אנורה" עוסק ביחסים שנרקמים בין בן מפונק של אוליגרך יהודי-רוסי לחשפנית אמריקאית, והוא עלה שישה מיליון דולר בלבד – סכום מגוחך במושגים הוליוודיים.
לבייקר (54) התוודעתי לראשונה ב-2008, בפסטיבל הקולנוע של מרקש, כשהזדמן לנו לשבת סביב אותו שולחן בארוחת הסיום. בילינו ערב שלם בצחוקים, ברכילויות ובדיבורים על קולנוע וסימנתי אותו כיוצר שכדאי לעקוב אחריו.
"אנורה" שלו הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, שבו נפגשנו שוב. הוא לא הרבה להתראיין שם, אבל רגע לפני שקטף את דקל הזהב הסכים להיפגש איתי. לראיון התייצב יחד עם הכלב שלו, בונסן, שאותו גם הזכיר באחד מנאומי האוסקר. בהתחלה שקענו בסמול-טוק, והתברר שהוא זכר היטב את אותה ארוחה במרוקו. אחר כך סיפר על שורשיו היהודיים, שהשפיעו על החלטתו להציב דמות של יהודי במרכז "אנורה". "אני רבע יהודי", אמר, "אבותיי הגיעו מליטא, ותמיד רציתי לעסוק בחלק הזה של החיים שלי".
כמו סרטים קודמים של בייקר, גם "אנורה" עוסק בעובדים של תעשיית המין. "אני לא יודע למה אני נמשך לדמויות האלה", אמר, "אבל ערכתי הרבה מחקרים על עובדי תעשיית המין והתיידדתי איתם, אז זה כנראה השפיע עליי".
כששאלתי אם הוא בעד לגליזציה של הזנות, השיב: "צריך להוציא את הזנות מרשימת העבירות. הזנות לא צריכה להיות תחת פיקוח. אני מקווה שהסרטים שלי עוזרים להסיר את הסטיגמה הלא-הוגנת שיש לעיסוק הזה, ושסרט כמו 'אנורה' יגרום לצופים להתחבר לעובדים בזנות, להזדהות איתם ולחוש אמפתיה כלפיהם".
בייקר מרבה לעבוד עם אשתו, סמנתה קוואן, שהפיקה איתו גם את "אנורה". "היא מפיקה נהדרת", אמר. "אין לנו ילדים, אז הסרטים הם הבייבי שלנו".
הראיון המלא – בערוץ התרבות של ynet
