מוקדש לאלון אהל
הַכֹּל נָע עַכְשָׁו צָהֹב;
חַרְדְּלֵי הַבַּר שֶׁנִּצְּתוּ
בְּצִדֵּי דְּרָכִים
הַדְּגָלִים הַמִּשְׁתּוֹפְפִים
הַגְּלָדִים הַמִּתְקַלְּפִים
בַּבָּשָׂר —
אֲנִי נִזְכָּר:
צִיפַת שֵׂעָר זָהֹב
עֵינַיִם מְבַקְּשׁוֹת אוֹר
לִפְרֹחַ מִתּוֹךְ בּוֹר, בַּחֹרֶף הַשָּׁחוּן הַזֶּה.
אֵין זְמַן מִלְּבַד עַכְשָׁו
כְּשֶׁהַכֹּל נָע בְּצָהֹב נֶעֱצַב
בְּתוֹךְ עוֹלָם נוֹדֵד, סָחוּף
שֶׁאֵין בּוֹ בַּיִת
אֲבָל יֵשׁ בּוֹ אֹהֶל.
