לאלי שרעבי
יֵשׁ אִישׁ שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנּוּ הַיָּקָר לוֹ מִכָּל
וְנוֹתָר בּוֹ אוֹר שֶׁבּוֹהֵק מִגּוּפוֹ הַדַּק
וְנוֹתְרוּ בּוֹ מִלִּים שֶׁהֵן כְּמוֹ מְאוֹרוֹת
בְּתוֹךְ אֹפֶל סָמִיךְ וַאֲדָמָה חֲרוּכָה.
יֵשׁ אִישׁ אֶחָד שֶׁנּוֹתָר בְּלִי אֲהוּבָיו,
אֲבָל מֵאִיר בּוֹ הָאוֹר הַבּוֹהֵק בְּיוֹתֵר —
אוֹר שֶׁלּוֹפֵת אֶת הָעַצְבוּת וּבוֹהֵק.
אִישׁ עִם עֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה
שֶׁפּוֹקְחוֹת גַּם אוֹתָנוּ לְרֶגַע אַחֵר,
לְיוֹם אַחֵר שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהַרְאוֹת
מִבֹּהַק עֵינָיו, שֶׁרָאוּ אֶת הָרַע בְּיוֹתֵר
וַעֲדַיִן מְאִירוֹת אוֹר בּוֹהֵק כְּפָנָס.
