בשבת הבאה, 15 במארס, אמורה הייתה קורין אלאל לחגוג את יום הולדתה ה-70. לתאריך המיועד היא לא זכתה להגיע, אבל בשנתה האחרונה היא הצליחה לערוך סיבוב פרידה, שכולו ניצחון, גם מהקהל וגם מקולגות שהתייצבו לשיר ולנגן איתה. מי שהזדמן לאחת ההופעות האלה היה במצב חצוי, כשעינו האחת צוחקת והאחרת בוכה. מי שהחמיץ אותן, יכול להתנחם עכשיו – וכמה שאנחנו זקוקים לנחמה – ב"הופעות אחרונות", אלבום חדש המרכז את השיאים מהסיבוב של אלאל, גם כחגיגה אחרונה לעצמה וגם כסגירת מעגל עם "חברים שרים קורין", המופע שערכה ב-1998. חלק מהאמנים ששרו איתה אז נמצאים גם כאן. השנים, וגם העיבודים החדשים, עשו לשירים רק טוב.
כמה מהלהיטים של אלאל מקבלים כאן חיבוק חם וטיפול שכולו הערכה ואהבה מנבחרת מגוונת, שבה חברים, בין היתר, שלומי שבן, אביתר בנאי, אהוד בנאי, נגה ארז, מירי מסיקה, ריקי גל, אסף אמדורסקי וערן צור, שגם הפיק מוזיקלית את המופע וסגר מעגל עם המנטורית שתמכה בו בראשית דרכו.
זה נפתח עם "ארץ קטנה עם שפם", שבו הפסנתר של שבן מחזק את ההומור הדק שבשיר, ונמשך עם "שיר בכיף", אולי השיר הכי מרים של אלאל, שהיא מבצעת בחיוך, ומשם לאחת היציאות המבריקות כאן – "תן לי קצת ממך" האייטיזי, שאסף אמדורסקי הפך לחגיגת אלקטרונית.
בהמשך מגיעה מירי מסיקה עם "קשר הירח" ומדגימה איזו זמרת נהדרת היא כשהמניירות נשארות בבית והקול הגדול מקבל את מרכז הבמה. אחרי "שיר לשירה", שאלאל מבצעת, עוברים ל"אי שם בלב" בביצוע אהוד בנאי, שלוקח את הארומה הצרפתית המקורית למקום אחר.
אחריו נרשם שיא נוסף ומפתיע עם נגה ארז שהופכת את "אנטארקטיקה" לחגיגה. אחריה, אביתר בנאי מרגש ב"מעיין" וריקי גל מרעידה ב"זן נדיר". מיד לאחר שאלאל מצמררת ב"אין לי ארץ אחרת", מגיע ערן צור עם "מותק" האדיר והאמיץ שהציב את אלאל על מפת הרוק המקומית לפני יותר מ-40 שנה. היא כבר איננה, אבל בזכות השירים היא עוד כאן
