ירדן ג'רבי, רז הרשקו, לינוי אשרם, שרון קנטור, ענבר לניר ואבישג סמברג הן ספורטאיות מובילות ומוכרות שהביאו מדליות אולימפיות והעניקו למדינת ישראל הרבה כבוד בשנים האחרונות. הן, כממשיכות דרכה של יעל ארד, יודעות שההישג שלהן יוצא דופן. שהדרך שעשו הייתה דרך חתחתים מלאה קשיים ודילמות שרבים מחבריהן הספורטאים לא התמודדו איתם.
כיום, כיו"ר הוועד האולימפי, ארד יודעת שעל אף ההישגים, יש עוד דרך ארוכה עבור ספורט הנשים בישראל, שדווקא ממקום של עוצמה אפשר להודות שסובל מנחיתות בולטת בתקציבים, במתקנים ובמודעות. תמונת המצב עגומה ומחייבת לבנות מסלול מחדש. מסלול שבו ספורט הנשים יזכה בתקציב זהה לנהוג בספורט הגברים בישראל.
אין סיבה אמיתית שתאגיד השידור הציבורי לא ישדר את משחקי גמר גביע המדינה לנשים בכדורגל ובכדורסל. אין סיבה שהתקצוב בענפי הספורט לא יחולק למועדוני הספורט לילדים וילדות, נערים ונערות, באופן שוויוני. ההבנה המנטלית שספורט הוא מחולל שינוי מעמיק, מעניק חוסן ובונה ערכים, תעניק לספורטאיות הצעירות ארגז כלים וכישורי חיים שיהוו בסיס משמעותי לבניית החברה הישראלית והצבת נשים כשוות בין שווים. שינוי במעמד הספורט הנשי בישראל יביא איתו תשתית ערכית של ערבות הדדית, כבוד, מצוינות והישגיות לצד מיצוי הפוטנציאל ללקיחת אחריות ובניית מנהיגות שבה לנשים תהיה את הזכות והחובה להוביל ולחולל שינוי אמיתי.
ובנימה אישית, כשפנה אליי נשיא המדינה דאז ראובן ריבלין וביקש שאצטרף לעמותת "ערכים בספורט", לא היססתי כי ידעתי שאני, נורית דאבוש מאשקלון, רכשתי את החוסן ואת סט הערכים שלי אי שם במגרשי הכדורסל כמאמנת של קבוצת הילדים של בית הילדים "נוה הרואה". שם הפכתי להיות האישה שאני היום.
נורית דאבוש, יו"ר עמותת "ערכים בספורט"
