סנוקרת מהכנסת / לא היו הרבה סיבות להתלהב ביום השבעת הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה, אי אז בדצמבר 2022, אבל מינויו של אמיר אוחנה לתפקיד יו"ר הכנסת היה בכל זאת משהו להביט עליו באופטימיות. הנה, גם בממשלה שהפכה גזענים והומופובים לבעלי הבית יש תנועה קדימה ולכן גם סיבה לאופטימיות. עמית סגל אפילו דיבר על הבחירה בו כ"סנוקרת בפרצוף של הרבה פרשנויות".
בנאום הבכורה ציין היו"ר אוחנה את בן זוגו וילדיהם המשותפים והבטיח בהתרגשות ניכרת כי "הכנסת הזאת, בראשות היושב ראש הזה, לא תפגע בהם ובאף ילד ובאף משפחה". ובכן, היחס המזעזע למשפחת השכול השבוע הראה שגם ההצהרה החגיגית הייתה ריקה כמו הבטן של חטוף אחרי מאות ימים בשבי. מה שכן, בהחלט הייתה שם סנוקרת בפרצוף.
והסיפור הוא שהמחזה היה מחריד, אך לא כל כך מפתיע: כבר תקופה שהכנסת שעליה אמר אוחנה באותו נאום ש"היא-היא המבצר האמיתי של זכויות האדם ושל חירויות הפרט" היא בכלל הבסטיליה של הבריחה מאחריות, התחמקות מהיישרת מבט בעיניהם של ציבורים שלמים והתעמרות ספציפית באזרחים ואזרחיות בנסיבות שונות ומשונות: פעם זאת עינב צנגאוקר ופעם אלה תושבי ניר עוז עם חולצה שעליה שם הקיבוץ שהופקר וסימן של לב. אמנם אלימות של ממש נגד אבות ואמהות שכולים והורים לחטופים עוד לא הייתה, אבל למה לא בעצם? אם ראש הממשלה יורק בפניהם מעשית עם הסירוב להתנצל, להכיר בחלקו וכמובן להקים ועדת חקירה ממלכתית, למה שמשמר אוחנה לא יבעט בהם עם הרגליים?
משווה ומעלה / בדיחה סקסיסטית נחותה של יו"ר האופוזיציה בפודקאסט יצרה סערונת (שבה התברר מתי אנשים כמו השרה מאי גולן מתעניינים בזכויות נשים ולא בביזוין), אבל העיסוק בה קצת השכיח את הבעיה האמיתית שלפיד מצוי בה: הוא הפוליטיקאי הכי מיומן בגוש, אבל נמצא בעמדה שממנה יתקשה לשוב ולהנהיג אותו. הוא הכי אמין במחנה שנשבע לא לשבת בשום ממשלה תחת נתניהו, אבל כבר לא נתפס כאלטרנטיבה ריאליסטית לשלטונו. ומעל הכל, הוא יו"ר אופוזיציה שהיא לא באמת אופוזיציה.
הסערה, אם כן, היא רק הזקן מאחורי הפנים של האכזבה. לא פלא שלפיד נמצא זה זמן מה במסע של ראיונות והצהרות אפולוגטיים, שבהם הוא מודה בכישלונות ומנסה לתת בהם סימנים, שהם יותר טיעונים לעונש מאשר חשבון נפש נוקב וניסיון לשנות. זה לא ממש עוזר: הציבור שלפיד אמור להנהיג רואה את האופוזיציה, כמה קשה לה לעצב סדר יום קוהרנטי ועוד יותר מזה לרכוב על מה שנשאר מהזעם כדי למנוע את העברת התקציב. הציבור רואה ומרגיש יום-יום את התוצאות שלפיד והאופוזיציה בהנהגתו מספקים מאז 7 באוקטובר, ורק על זה מגיעה לו העלאה.
סער ריק / שר החוץ וחברי מפלגתו יצאו מהמליאה "בהפגנתיות", לפי אחד הדיווחים, בעת שראש הממשלה הודיע שיתנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. המפלגה בראשות גדעון סער אף הזכירה שחבריה תומכים בהקמת ועדה שכזאת, ואף הציעו שינויים שיאפשרו להשקיט דאגות בימין. ובכן, מעניין שסער כל כך מאמין בחשיבות הקמתה של ועדת החקירה הממלכתית, עד שלא טרח לכלול את הסוגיה בהסכמים הקואליציוניים. אבל לקנות את ח"כ שרן השכל בתפקיד "סגנית שר החוץ" – שהיא מקפידה להראות כמה הוא מיותר – את זה הוא ידע לסדר. בהפגנתיות.
בשלוש מילים / איפה היה הצבא?
משפט בשבוע: "עסקתי בדברים יותר חשובים… דברים ברומו של עולם" (השר ניר ברקת מסביר מדוע לא צפה בראיון עם אלי שרעבי ב"עובדה". מן הסתם, הוא לא היה בניתוח להשתלת אינטליגנציה ומצפון, וגם התנצלותו התמוהה לא משכנעת שזה היה המקרה)
רעיון מהפכני: אולי במקום להדהד דעות של אחרים על סרט שלא הם ולא אתם צפיתם בו על סמך נאום שלא אהבתם, תשקלו לצפות ב"אין ארץ אחרת" (מוזרם חינם באתר "שיחה מקומית"), זוכה האוסקר לסרט התיעודי ששניים מהבמאים שלו הם ישראלים, ואז תגבשו עליו דעה? בכלל, טיפ נחמד לחיים: כשפוליטיקאי אומר לכם לא לצפות/להאזין/לקרוא יצירה תרבותית כלשהי – עשו דווקא. זה טוב לבריאות (הדמוקרטיה).
