כחמישה מיליארד שקלים הועברו השבוע על ידי הממשלה לטובת כספים קואליציוניים. הכסף, שהוא אתנן פוליטי למפלגות הקואליציה ומטרותיהן, הגיע למגוון יעדים. 1.27 מיליארד שקל עברו לישיבות החרדיות, 92 מיליון שקל לתמיכות בתוכניות חינוך בתלמודי תורה, 87 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית ועוד ועוד. כספים מגזריים שנועדו לחזק את כוחן של המפלגות אל מול הבייס שלהן. השבוע גם הוגשו שתי עתירות חשובות לבג"ץ, שמבקשות להיות התשובה הממלכתית להפקרות של הכספים הקואליציוניים ולשים סוף לאפליה הבוטה של תלמידי החינוך הממלכתי. העותרים הם הנהגת ההורים הארצית בשיתוף פעולה עם מרכז מנור מבית יוזמת המאה והם עוסקים בשני נושאי ליבה ממלכתיים.
העתירה הראשונה מתמקדת בפערי התקצוב הגבוהים הקיימים בין תלמידי החינוך הממלכתי-דתי לבין אלה הלומדים בחינוך הממלכתי-עברי, שבו לומדים רוב התלמידים, חילונים ומסורתיים. הפערים בין השניים מגיעים לכ-30% בחינוך העל-יסודי והם צמחו לאורך השנים במאות אחוזים. העתירה השנייה עוסקת במכינות הקדם צבאיות ומבקשת להצביע על הפער לפיו המנגנון הבירוקרטי של צה"ל המעניק לכל תלמיד מהחינוך הממלכתי-דתי אופציית דחיית שירות אוטומטית ואילו רק כ-5% מבוגרי החינוך הממלכתי מקבלים תקן ודחיית שירות דומה לטובת לימודים במכינה.
כל סוגיה כזו היא מורכבת, אבל המסר פשוט: לא יעלה על הדעת שביד אחת המדינה תייבש את החינוך הממלכתי-עברי ואת בוגריו, בזמן שהיד השנייה תטפח ותקדם את תלמידי החינוך הממלכתי-דתי ואת בוגריו. זו לא רק שאלה של שוויון בפני החוק, אלא גם אינטרס מדינתי: לייצר חינוך ממלכתי-איכותי לכלל האוכלוסייה הציונית שהיא עמוד השדרה של החברה בישראל, ובכך גם לספק הכנה ראויה לצבא.
***
"החוקים בתחום החינוך בישראל הם מצוינים. החוק קובע שהמערכות הממלכתיות יהיו אחידות ב-75%, וב-25% הנוספים יינתנו התאמות מגזריות. אבל הפער בין החוק לבין מה שקורה בשטח הוא בלתי נתפס", אומר עו"ד אסף בנמלך המייצג את העותרים. "הפער בתקצוב בין תלמיד בממלכתי לתלמיד בממלכתי-דתי עומד על 28%, ואל מול הממלכתי-ערבי הפער מזנק ל-40%. אלו הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל. המדינה לא עובדת לפי החוק שהיא עצמה קבעה ולמעשה לאורך השנים נותבו עוד ועוד כספים קואליציוניים או תקנות מיוחדות על מנת לעבות את החינוך הדתי, בעוד החינוך הממלכתי נותר מיובש. לצערי כל הגבולות נפרצו וכפי שהנתונים מראים הפער רק הולך וגדל".
מה ההסבר לפערים האדירים? החמ"ד לא מקבל יותר כסף מהממלכתי ללימודי מתמטיקה או אנגלית, אלא ללימודי זהות – לימודי קודש, סמינריונים שעוסקים בזהות יהודית ולאומית, תקצוב של רב בית ספר שתפקידו לעסוק בזהות וכו'. בנוסף, חלק מהפער נובע מכך שהכסף מיועד להקמת עוד ועוד מוסדות קטנים ומסננים, בעוד שבחינוך הממלכתי רוב מוחלט של התלמידים לומדים בבתי ספר גדולים ועירוניים.
"כשאתה מתוקצב פחות, המשמעות היא שאתה לומד פחות. אם חינוך זו זכות טבעית זה לא לעניין שיהיו פה שיקולים של כספים קואליציוניים. זה פוגע מאוד בזרם הממלכתי והערבי שאין להם ספונסר פוליטי, אין להם קבוצת אינטרס שתדאג להם", מסביר ד"ר אריאל לוי, מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי. "התלמידים בממלכתי בהחלט צריכים עוד משאבים ללימודי זהות ורוח. לתרבות יהודית ברוח הזרם שלהם, לעיסוק בזהות לאומית על פי תפיסתם הציונית-ממלכתית. אם המשאבים היו מוקצים באופן שוויוני היינו משקיעים אותם ביותר לימודי רוח, יותר לימודי אזרחות, יותר שעות חינוך. אחד היעדים של המועצה היא שלבוגרים של הזרם שלנו תהיה אפשרות להנהיג את העתיד שלנו. זו שעה קריטית למדינה ואם החינוך הממלכתי-עברי במשבר המשמעות היא שכל החברה העתידית במשבר".
אריאל מדגיש כי העתירה לא מבקשת לפגוע בתקצוב הקיים של החמ"ד, אלא להשוות את התנאים ולתגבר את כוחו של הזרם הממלכתי-עברי, שהוא זרם החינוך הגדול בישראל. "נמאס לנו להתנצל על כך שאנחנו מבקשים לתגבר את העיסוק הערכי בזרם הממלכתי לאחר שנים שבהן הפערים רק גדלים. בצער הסעד היחיד שנותר לנו הוא בית המשפט". אמנם עוגת התקציב מוגבלת, אך כמו שגילינו אך השבוע, כשיש מוטיבציה ויש כוח פוליטי אז נמצאים המשאבים.
***
העתירה השנייה עוסקת בשנה שלאחר התיכון ולפני השירות הצבאי. בעוד שתלמיד דתי מחויב גיוס יכול לבחור אם להמשיך לישיבת הסדר או למכינה צבאית לפני שירותו, ותלמידה דתייה בכלל פטורה משירות צבאי, בקרב התלמידים החילונים והמסורתיים המצב מורכב מאוד. בעוד ש-50% ממחויבי הגיוס בחינוך הממלכתי-דתי ממשיכים למסגרת קדם-צבאית, רק 11% מקרב החילונים זוכים לכך, ויוכלו לעשות שנת שירות או מכינה לפני הגיוס. גם כאן הפער הוא לא עניין של רצון, אלא של מדיניות. למרות שהזרם הממלכתי-עברי גדול פי 3.5 מהחמ"ד, חצי מתקני המכינות מופנים לחינוך הממלכתי-עברי וחצי לחינוך הממלכתי-דתי. האבסורד גדול שבעתיים כי רק 15% מבוגרי הממלכתי-דתי הולכים למכינות ו-35% מעדיפים בכלל ישיבות הסדר. ובעיקר, אם תלמיד דתי מעוניין בדחיית שירות לטובת ישיבה או מכינה הוא יקבל אותה אוטומטית מצה"ל, לעומת התלמיד החילוני שיידרש קודם למצוא לעצמו מקום במכינה - שתגיש את הבקשה בשמו. גם כאן המלאכה סבוכה: בשנת 2023, על 1,500 תקנים במכינות החילוניות התחרו 8,189 תלמידים ותלמידות.
"תקצוב המכינות בשעה הזו הוא אינטרס לאומי. מצד אחד, הצבא זקוק לחיילים עם מוטיבציה גבוהה שיידרשו לעמוד במצבים מורכבים. מצד שני, הנוער הישראלי למד בשנים האחרונות באופן חלקי בשל הקורונה והמלחמה", אומר יו"ר הנהגת ההורים הארצי מירום שיף. "ההשקעה הממשלתית בזהות עובדת והנוער שלנו זקוק לאותו חיזוק וטיפוח לפני שירות אינטנסיבי כמו כל נער או נערה דתיים, הן במערכת החינוך הממלכתית והן בהכנה לשירות צבאי".
"למדינת ישראל יש שני כלים מרכזיים לעיצוב החברה: תקציב מדינה ומערכת החינוך. שני המכשירים הללו הופכים יותר ויותר למכשירים מקטבים", אומרת ד"ר מיכל טביביאן-מזרחי, ראש מרכז מנור השותף לעתירה. "במצב הנוכחי, ככל שאתה נבדל יותר, קיצוני יותר, ובעיקר מובחן מהממלכתי, אתה מתוקצב יותר. למעשה, באמצעות התקציב ומערכת החינוך מדינת ישראל מבטיחה שגם הדור הבא יתחנך בנפרד ויגדל להיות מקוטב ומפוצל. זה אסון".
***
שוויון הוא ערך חשוב, אבל העתירות הממלכתיות מתעקשות עבור כולנו על ערך נוסף, חשוב לא פחות: על דרך המלך הישראלית. כבר עשרות שנים משקיעות ממשלות ישראל בטיפוח השבטיות, ודרך המלך הישראלית הפכה עלובה, רמוסה ודרוסה. מערכת החינוך הממלכתית אמורה להיות הכלי המרכזי שמאפשר לישראליות לשגשג מתוך מצע משותף. בוודאי לאור האתגרים האדירים העומדים לפנינו. ההשקעה האדירה בחינוך של ילדי הציונות הדתית הניבה פרי - בצבא, במערכת המשפט ובשירות הציבורי. זו לא יכולה להיות נחלתו של שבט אחד. כרגע מדינת ישראל פוגעת באופן אוטו-אימוני באינטרס של עצמה ומסנדלת את האפשרות לבנות עמוד שדרה ישראלי חזק ומשותף.
