אילו הדברים היו מתנהלים כפי שראוי ונהוג בשירות הציבורי בכלל ובצה"ל בפרט, תת-אלוף דניאל הגרי היה בעוד כמה חודשים מקבל דרגת אלוף, אורז את מזוודותיו ויוצא כנספח צה"ל ומשרד הביטחון לוושינגטון. אין ספק שהגרי ראוי ומתאים לתפקיד והיה ממלא אותו בהצלחה. כדובר צה"ל, הוא הצליח לבנות מעמד של אמון הן בציבור הישראלי והן בזירה התקשורתית העולמית וזאת בתקופה שהלגיטימציה של מדינת ישראל ושל צה"ל היא בשפל כל הזמנים ברחבי הגלובוס.
תפקיד הנספח בוושינגטון גם מהווה כמעט באורח מסורתי בצה"ל סיום מכובד לקריירה צבאית של קצינים בכירים שלא מייעדים להם תפקיד אלוף נוסף או קידום לסגן רמטכ"ל, אולם כישוריהם והאינטליגנציה הרגשית שלהם יכולה לסייע לצה"ל בקשרים המסועפים עם הפנטגון לא רק בענייני רכש אלא גם בשכנוע בנושאים מבצעיים ומודיעיניים. נספח צה"ל בוושינגטון כעת הוא האלוף הדי זילברמן, שגם הוא היה בעברו הלא רחוק דובר צה"ל, ונמצא כבר יותר משלוש שנים בתפקיד. הרמטכ"ל שפרש השבוע, הרצי הלוי, המליץ למחליפו רב-אלוף אייל זמיר לקדם את תת-אלוף הגרי לדרגת אלוף ולשלוח אותו לוושינגטון. על פי סימנים שונים, הרמטכ"ל ה-24 אייל זמיר לא ממש חשד שזה רעיון גרוע למנות את הגרי לנספח בוושינגטון, אבל הוא ידע בבירור שזה לא יעבור אצל שר הביטחון ישראל כ"ץ, אצל ראש הממשלה נתניהו ובקרב חלק ניכר מפעילי הליכוד הקיצוניים.
הגרי הפך לאויב פוליטי בעיני שר הביטחון ישראל כ"ץ כאשר העז לחלוק על דעתו של השר בשני נושאים. האחד הוא חוק פלדשטיין, שהליכוד הביא לכנסת ואשר אמור היה להכשיר העברת סודות צבאיים מצה"ל למערכת הפוליטית עם מי שגונב את הסודות ומעביר אותם לידיעת ראש הממשלה. הפעם השנייה הייתה כאשר כ"ץ פירסם הודעה שבה הוא מורה לצה"ל לשתף פעולה עם ביקורת מבקר המדינה והגרי, בעצה אחת עם הרמטכ"ל, השיב לו גם כן בפומבי שהעברת מסרים בין שר הביטחון לרמטכ"ל ולצה"ל לא צריכה להיעשות באמצעות התקשורת. פנקסו של שר הביטחון פתוח וגם אירוע זה נרשם כהוכחה לכך שהגרי הוא יריב פוליטי. אבל מה שבאמת הפך את הגרי למוקצה בעיני תומכי נתניהו בליכוד היו כנראה האמפתיה והרגישות שגילה בעניין החטופים.
היכולת של הגרי להופיע בטלוויזיה, כמעט מדי ערב בתחילת המלחמה ואחר כך לעיתים פחות תכופות, ולתווך לציבור רגעים קשים ותחושה שצה"ל יעשה כל שביכולתו להביא לשחרור החטופים החיים והחללים, עמדה בקונטרסט גמור לקולות שבקעו מהאגף הימני של הקואליציה. הגרי שגם באומץ לב ובסבלנות רבה היה זה שסיכן והעביר לקהילות שנפגעו ב-7 באוקטובר בבארי, בנחל עוז, בכפר עזה ובמקומות אחרים את ממצאי התחקירים של צה"ל וספג גם תגובות קשות מאוד. בקיצור, הגרי עשה כל מה שנציגי הממשלה היו צריכים לעשות וגילה אחריות ציבורית וממלכתיות לצד אינטליגנציה רגשית שהקואליציה בהנהגת נתניהו וכ"ץ לא הצליחו לגייס. זו להערכתי הסיבה העיקרית שבגללה הגרי הפך לאויב.
מי שעשה את העבודה המלוכלכת עבור כ"ץ היה הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר, כנראה לא מפני שהוא רואה בהגרי אויב אלא מפני שלא הייתה לו ברירה. עד כמה שידוע לי, זמיר לא קיבל הוראה מפורשת משר הביטחון לקטוע את הקריירה הצבאית המפוארת של הגרי, אולם זמיר ידע ששר הביטחון, בעצה אחת עם ראש הממשלה, פשוט לא יאשרו את קידומו של הגרי לדרגת אלוף והוא ניסה כנראה לתמרן בין הערכתו להגרי כלוחם וכדובר צה"ל מהמעלה הראשונה לבין הידיעה שהדרג הפוליטי לא יאפשר לו להעניק להגרי דרגת אלוף.
אפשר להניח שזמיר, אחרי שהודיעו לו שהוא יהיה הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל, דבק בכלל הידוע - "עליך לבחור בקפידה את הקרבות שאתה נלחם בהם". הקרב על הגרי נראה לו כנראה כקרב אבוד מבלי שהדבר נאמר לו על ידי שר הביטחון במפורש, ולכן הוא בחר בטקטיקה שמזכירה מנהג צבאי רוסי עתיק שלפיו הגנרל הבכיר מזמן אליו את הקצין הכפוף לו, מוציא אקדח מהמגירה, מניח אותו על השולחן ויוצא מהחדר. זמיר לא הניח להגרי אקדח על השולחן, אבל הוא הודיע להגרי שהאפשרות היחידה הפתוחה בפניו היא לסיים את תפקידו כדובר צה"ל, לקבל תפקיד שלישי כתת-אלוף ולהתמודד אחר כך על תפקיד אלוף.
מי שמכיר את התרבות הצבאית מבין שכאשר הרמטכ"ל המיועד אומר לך שלא תמשיך כדובר צה"ל ולא אומר לך אפילו איזה תפקיד הוא מציע לך כתת-אלוף בפעם השלישית וגם לא אומר לך מה יהיה תפקיד האלוף שעליו אתה תתמודד מתישהו בעתיד - זו דרך עקיפה אבל אכזרית להראות לקצין בכיר בצה"ל את הדלת, כביכול מבלי לבזות אותו.
ההודעה המשותפת לראש המטה הכללי, רב-אלוף אייל זמיר, ולדובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, פורסמה ביום שישי אבל קדמו לה מספר פגישות שבהן הגרי ביקש מזמיר לומר לו ישירות מה הוא מתכנן לגביו. זמיר דבק בנוסחה והגרי הבין שהרמטכ"ל המיועד אינו מוכן להתעמת עם שר הביטחון ולהעכיר עימו את יחסיו כבר בהתחלה וכי הוא, הגרי, ישלם על שדבק באמת ובערכים ולא כופף אותם כדי שיתאימו לרצונותיו ולצרכיו של הדרג הפוליטי.
זמיר ידע ששר הביטחון, בעצה אחת עם ראש הממשלה, פשוט לא יאשרו את קידומו של הגרי לדרגת אלוף והוא ניסה כנראה לתמרן בין הערכתו להגרי לבין הידיעה שהדרג הפוליטי לא יאפשר לו להעניק להגרי דרגת אלוף