חיים כהן ניצח את החיים בישראל: הוא גם יודע לבשל מדהים, הוא יודע לדבר על זה בצורה מרשימה, והוא גם לא מזוהה עם אף צד פוליטי. הוא החומר שממנו עשויים טאלנטים. "שום, פלפל ושמן זית" שעלתה לעונה שנייה בגלגולה החדש בכיכובו, מוציאה ממנו את המיטב. היא נתפרה למידותיו ועושה רושם שהוא נהנה מכל רגע, שופע אופטימיות. אבל לא אופטימיות זולה של קואצ'רים באינסטגרם, אופטימיות אמיתית. הקסם של חיים כהן לא נמאס. איך זה יכול להיות?
אולי בגלל קשקשת האולפנים הבלתי נגמרת, אולי בגלל שזאת תוכנית בישול בלי תחרות. אף אחד לא יושב עם סטופר (כמו שכהן עושה בעצמו ב"מאסטר שף") ובניגוד למתמודדים בריאליטי בישול, ידוע בוודאות שהמנה תצא טעימה. בכל זאת, מעבר לאישיות - מדובר באדם שהיה חלק בלתי נפרד מהמהפכה הקולינרית שעברה ישראל. מעם שהבילוי שלו היה לאכול פלאפל, לחגיגות יום הולדת במסעדות יוקרה. גם אין חסות מעצבנת לכלי מטבח בכל דקה וכהן לא מחויב למפרסמים, שזה עוד יתרון עצום.
"שום, פלפל ושמן זית" מצולמת ב"חווה של דני", מקום פסטורלי שכאילו יצא מהאגדות ומשמשת כחווה טיפולית להלומי קרב. כלומר, גם כשחיים כהן מסביר לאורח שלו על ההבדלים בין נתחי בשר, הוא לא שוכח שבחוץ יש מלחמה. הבחירה לשדר את התוכנית בשעה 19:00 ביום שישי, כשבערוצים האחרים יש ויכוחים וצעקות, היא בחירה מעניינת. הפסקה בין לופ חדשות ללופ חדשות חדש. בזמן שהמתחרים שלו אוכלים את הראש, חיים כהן מסביר איך לצמצם רוטב ויש גם פינה מבורכת שמוקדשת לעסקים שנקלעו לקשיים בגלל המלחמה.
רשימת האורחים בפרקים הראשונים לא מדהימה, בכל זאת צריך להביא סלבס מהרשימות הגנריות כי מפחדים שהצופים יברחו אם יגיע מישהו קצת שונה. אבל חיים כהן כל כך טוב בבישול ובאירוח עד שהוא הצליח להתגבר על עשרות הפאנצ'ים שישראל קטורזה ניסה לדחוף בכוח (באנו לאכול ואולי ללמוד איזה מתכון, לא להופעה. אז אפשר להניח את הפאנצ'ים בצד). הפרקים עם דב נבון וחן אמסלם היו טובים יותר ובעיקר רגועים יותר. ברור שדיבור על אוכל במשך כמעט שעה עלול להיות מתיש, וכמה עוד אפשר לשמוע על אוכל של בית? ובכל זאת, חיים כהן מצליח במשימתו העיקרית שהיא להזכיר שאי-אפשר לכעוס ולדאוג כשאוכלים ביחד קציצות. השאלה היא אם באקלים הנוכחי היא תוכל להגיע גם לעונה שלישית, או שהיא תפנה את מקומה לעוד שעת אקטואליה.
בקטנה
"בצה"ל בחרו שם למבצע הבא ברצועת עזה", דיווח אלמוג בוקר בטון דרמטי ב"אולפן שישי", "נימנע מלפרסם אותו, אבל הוא מעיד משהו על העוצמה של המבצע הזה". וואו, איזה סקופ ענק. יש שם למלחמה הבאה, אבל הכתב לא מפרסם אותו, אז הצופים ייאלצו לנחש בעצמם את השם. על הדרך ננסה לנחש מה הערך העיתונאי בדיווח הזה, מה הוא חידש לנו כאן? אפשר לומר בביטחון: כלום ושום דבר.
