נתניהו וחבורתו מבטיחים לנו את המשך המלחמה העקובה מדם - "לחימה בעצימות גדולה" שתוביל ל"ניצחון" ו"הכרעה". אם יותר לי לשאול: אז מה עשינו עד עכשיו? אחרי שהיינו "כפסע מניצחון", חזרנו לנקודת ההתחלה. אבל חמאס לא יובס: הארגון הרצחני, שנלחם מלחמת גרילה תוך היטמעות באוכלוסייה הצפופה של רצועת עזה, לא ניתן להכנעה מוחלטת על ידי צבא סדיר - וימשיך לגבות קורבנות מקרב חיילינו.
מבטיחים לנו שהממשלה תסגור את אספקת החשמל, המים, המזון, ועוד. אל תקנו את כל הברבורים האלה. העולם יתייצב נגדנו, גם אם נצעק שטראמפ לצידנו.
גורלם של החטופים תלוי כעת באמירה חד-משמעית של הציבור: עד כאן. קודם הם, ואחר כך הטיפול בחמאס.
טראמפ מחפש הסכם עם איראן, נציגיו מנהלים מגעים ישירים עם חמאס כדי להביא לשחרור חטופים בעלי אזרחות אמריקאית - ונתניהו, שכנראה למד את הלקח של זלנסקי, ממלא פיו מים. כשזה מגיע לטראמפ, אין זכר לסגנון המתלהם שבו נהג ראש הממשלה מול אובמה וביידן - רק חנופה או שתיקה.
בספרו "מלחמה" מסכם בוב וודוורד את יחסי ביידן ונתניהו: "תסכוליו של הנשיא ביידן מראש ממשלת ישראל נתניהו וחוסר האמון שלו בו הלכו והצטברו במשך שנים, עד שהתפרצו לבסוף באביב 2024. 'ביבי נתניהו הוא איש רע. הוא פאקינג איש רע', הכריז הנשיא ביידן בשיחה פרטית עם אחד מעמיתיו הקרובים. פאקינג איש רע, לא אכפת לו בכלל מחמאס. אכפת לו רק מעצמו".
כך אנחנו נראים, כמושבת חסות, כשמשוחררי השבי מגיעים לבית הלבן ומתחננים בפני טראמפ שיעשה משהו.
צפיתי ב"אין ארץ אחרת", שזכה באוסקר לסרט התיעודי. דוברי הממשלה קטלו את הסרט וטענו שהוא מוציא שם רע לישראל. אני מציע לכם לצפות ביצירה, שעוסקת בכפרים בדרום הר חברון שנידונו על ידי בית המשפט להריסה. "עולם שלם שבנוי על הפרדה", אומר אחד מגיבורי הסרט, "שני צבעים: ירוק לפלסטינים וצהוב למכוניות של הישראלים".
לא תהיה לנו תקומה אם נמשיך להתעמר במיליוני הפלסטינים שחיים לצידנו. "היום שאחרי" שלנו ושלהם נמשך כבר 58 שנים. אם לא נפנים את המסקנות המתבקשות - שום תוכנית מבצעית לא תגן על חיינו במרחב המדמם הזה.
"אנשי פאנפילוב" - הספר שכתב אלכסנדר בק, שצורף לגדוד חי"ר שלחם סביב מוסקבה במלחמת העולם השנייה - הפך אצלנו לספר הדרכה, שמפקדי צה"ל נהגו לצטט ממנו לרוב. הלכתי לספר הזה כדי להזכיר לרמטכ"ל הנכנס רב-אלוף אייל זמיר עצות אחדות: "תפקידו העיקרי של המפקד - לחשוב, לחשוב, לחשוב"; "הניצחון מתחשל עד לקרב"; "במלחמה קיים אויב והוא לא תמיד עושה מה שרצוי לך".
בלי קשר, מצופה מזמיר להסביר מדוע מיהר להדיח את דובר צה"ל תא"ל הגרי - הדמות הכי אמינה, שרובנו נשענו עליו בימים הנוראים של המלחמה.
על התקווה כתבה אמילי דיקנסון את השיר הבא: "תקווה - כנפי נוצות פרושות, הנפש לה משכן מגן ושיר מזמור ללא מילים לנצח יתנגן... שמעתי שירתה הרחק בים בארץ קור דמומה אך מעולם היא לא ביקשה פירור עבור עצמה".
התקווה שלנו תתגשם כשהמלחמה הזו תסתיים ואחרי שהחטופים ישובו למקום מבטחים.
טראמפ מחפש הסכם עם איראן, נציגיו מנהלים מגעים ישירים עם חמאס - ונתניהו, שלמד את הלקח של זלנסקי, שותק