הפעם באנו מוכנים למלחמה. להיאבק על דעת הקהל העולמית. לא שכחנו ולא סלחנו על שנה שעברה. לא על קריאות הבוז לעדן גולן, לא על התעלמות הזמרים האחרים ממנה. לא על כאבי הלב מציורי הכאפייה הפרו-פלסטיניים על הציפורניים של הזמרת הפורטוגלית. ישראל לא מתכוונת לשתוק מול השנאה העולמית. גם אם מדובר רק בטיפול לק ג'ל.
המשדר המיוחד לקראת האירוויזיון ניסה לשרטט את הדרך של יובל רפאל לתחרות. זו שהייתה פעם כיפית. של צפיית משפחות וחברים. אירוע של גאווה לאומית אבל גם אהבה למוזיקה, לצבע, לייצוג בלתי שגרתי של קהילות. הבעיה היא שהייצוג הנוכחי לא ממש זוהר: גם יהודים וגם ישראלים? הרבה יותר קל לעכל תגיות של אנשים בקבוצות כמו טרנסג'נדרים למשל, מאשר מצבים מורכבים.
ובכל זאת, איך יוצרים ערב טקסי אבל לא תלוש? שלוקח בחשבון את הטרגדיה אבל מלביש אותה בשמלה חגיגית ומרשה לעצמו גם להיות מחויך לעיתים? ערב השידורים התחיל עם הילה קורח, בהופעת בכורה בערוץ אחרי המעבר מ-13. קורח יודעת לנווט יפה בין העצב לשמחה, והיה צורך בהרבה ניווט. היא העבירה מיד את השידור לסרט הדוקו "ניצחת איתי הכל" שתיעד את הסיפור של רפאל מהנקודה של מסיבת הנובה, דרך המיגונית ותיאור זוועות איומות שעברה עד לבחירה בה כנציגת ישראל לאירוויזיון.
הסרט שובר לב דווקא בגלל מה שאינו מספר: אנחנו רחוקים מאוד משלב העיכול וההחלמה. מהסתכלות בפרספקטיבה של זמן כדי לספוג את הצער לאט. יש עוד חטופים בעזה, ואין עסקה כרגע שתחזיר אותם גם אם ננצח באירוויזיון.
בקליפ היפה שבו העבירה עדן גולן את השרביט לרפאל שרו השתיים את "הוריקן". זה היה ביצוע טעון באווירת יום הזיכרון. מאורעות 7 באוקטובר נכחו בו, וגם הלק הכחול בהיר של גולן שריפרר לדגל. כי אם כבר מלחמה, אז אי אפשר בלי לשלוף ציפורניים.
קטעי הקישור של "מה שתגידו", בדרך כלל תוכנית סאטירית אקטואלית ומצחיקה של התאגיד, היו דרך טובה לעכל את האירוע. "פעם היו עושים קדם ומשאירים את הבחירה לצופים", אמר אסי ישראלוף לעלמה זק. "למה היום זה לא קורה? כי אנחנו עם שלא יודע לבחור. אם לא יאהבו את מה שנבחר, ייצאו לקפלן עם שלטים. בסוף נעלה לבג"ץ והוא יחליט שזה יהיה שיר של קרן פלס". הלוואי שהיינו יכולים לחיות בפריבילגיה של מלחמות על שירים ושהבעיה שלנו הייתה קרן פלס. מצד שני של מי ישראל שהולכת לאירוויזיון? יש בכלל אחת מאוחדת כזו?
הערב הסתיים עם חשיפת השיר "New Day Will Rise". הסיבה שבגללה התכנסו כאן. רפאל שרה אותו בקולה החזק והיפה. וגם הוא, בנוסף לכל, הזכיר שזה ערב עצוב למרות שמוכרחים להיות שמח. נשמע מתאים למדינה.
בקטנה
אייל גולן הודיע אתמול על מכירת יותר מ-100 אלף כרטיסים ביום להופעות שלו. ב-i24 ראיינו את "המעריצה מספר אחת" שלו. המעריצה עפה במחמאות על היכולות של גולן להגיע ללבבות של אנשים. כשנשאלה אם הסולד אאוט לא מפתיע בהתחשב בפרשיות שיש נגדו, היא ענתה: "לא צריך להאמין לכל אחת". ברוח זו, אולי גם לא צריך לראיין כל אחת, גם אם היא מעריצה ממש מספר אחת. עדיף היה לראיין מתלוננת אחת: טאיסיה זמולוצקי, המתלוננת נגדו, שבטוח היה לה הרבה יותר מה לומר.
