לא צריך לראות 'מד מן' בשביל להבין איך פרסום עובד. בעצם תשכחו מזה, צריך לראות 'מד מן'. אבל גם בלי עזרתו האדיבה של דון דרייפר היינו מצליחים להפנים את כלל הזהב של השיווק: למכור את החיים שהיינו רוצים לחיות אם רק היינו האנשים שאנחנו רוצים להיות. אתם יודעים, אלו שעושות שפגאטים ועוד בזמן המחזור, אלה עם הבלורית המתנפנפת גם בלי שקפצו קודם לטורקיה, או בעלי המשפחה האידיאלית, שבדרך נס מספיקה לשבת יחד כל יום לארוחות בוקר וערב.
בסביבה המושלמת הזו, הבחירה בכוכבה שביט, הדמות המיתולוגית של קרן מור ב'קופה ראשית', לתפקיד הפרזנטורית של קופת חולים, יכולה להיות תמוהה. אין ספק: לעבודה בשפע יששכר יש יתרונות, אבל היא לא בדיוק הקריירה שהיינו מאחלים לעצמנו ולילדינו. כוכבה עצמה אולי מצחיקה אבל היא גם תככנית, נקמנית, קמצנית, רכלנית וכל שאר התכונות שבעולם מתוקן לא היינו רוצים מסביבנו. ובעיקר, היא ממש לא אחת שהיינו מבקשים ממנה המלצה לרופא טוב (או המלצה נקודה) ומקשיבות לאזהרות שלה מפני דחייה חוזרת של הממוגרפיה. וכל זה עוד מבלי להזכיר שרק לפעמים היא נושמת בין סיגריה לסיגריה.
כוכבה היא לא הדמות המפוקפקת הראשונה שנבחרה לייצג קופת חולים. קודם לכן עשו את זה הטורטלים, שעם כל הכבוד לכבוד השברירי שלהם, הם בשום צורה לא מהווים מודל לחיים נכונים. אבל כנראה שבמציאות שבה סוחר רהיטים מתמקח על מחיר של חיים, ברור לנו שכולם מנסים למכור משהו ושכל האמצעים כשרים. אנחנו כבר יודעים שאם נעצור עשירית שנייה יותר מדי על סרטון של בחורה שעושה ברכת השמש, כבר יקפוץ עלינו קוד קופון לטייטס שיעגל את הישבן וישטיח את הבטן. ואם נתעכב רגע על פוסט קורע לב של גבר שמספר על פרידה מהאקסית, בסוף תגיע הזמנה לריטריט מעצים, שהוא בעצם רק המבוא לקורס המלא, שבעצם גם הוא רק הקדמה לקורס המקיף.
אמינות בפרסום, נתונים מוכחים ("תפוח אדמה דל קלוריות – זאת עובדה!") או אפילו תו תקן של איכות, כבר לא באמת הכרחיים. במצב כזה אולי באמת עדיף לבחור פרזנטורית שהקשר בינה לאורח חיים בריא אפסי עד לא קיים, כדי לשכנע איפה כדאי להפקיד את הבריאות שלנו. אולי ככה יש סיכוי שנרגיש קצת פחות מרומים.
