הטבח שערכו אנשי מוחמד אל-ג'ולאני בהרי העלווים שבמערב סוריה, מחזק בישראל את התפיסה שרואה בסוריה איומים בהתהוות, המחייבת להיערך לקראתם ולמנוע את התפתחותם. לא רק מצד הג'יהאדיסטים שתפסו את השלטון ומנסים כעת לשווק חזות מתונה ויציבה, אלא גם מהניסיון להפוך את סוריה לחלק בלתי נפרד - לרבות בסיסים צבאיים - מהאימפריה העות'מאנית שארדואן שואף להקים.
אחד האיומים שמתפתחים כרגע במהירות ומטרידים מאוד את מערכת הביטחון נשקף מצד חמאס והג'יהאד הפלסטיני, שאולי ירצו לפעול מסוריה כנגד יישובי גבול ישראליים בגולן ובאצבע הגליל. בימים הראשונים לאחר השתלטות ארגוני המורדים שהתאגדו בהיאת' תחריר א-שאם (HTS - התאגיד לשחרור סוריה), בהנהגת אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), הם שיחררו מהכלא טרוריסטים בכירים מחמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. טרוריסטים שנכלאו בימי בשאר אל-אסד, כדי שלא יסבכו אותו בעימות עם ישראל כשיבצעו את הפיגועים שתיכננו. אפילו עבור "הקצב מדמשק" הם היו יותר מדי.
עכשיו המחבלים הבכירים האלה אולי מתחילים גם לתכנן פיגועים. חיל האוויר תקף בשבועות האחרונים כמה מחסני נשק כאלה. בינתיים המחבלים הפלסטינים לא מנסים לרדת דרומה מאזור דמשק לעבר הגבול הישראלי, אך הם פעילים ומתכננים.
גורם שלישי הם תושבי דרום סוריה הסונים, שרבים מהם מושפעים על ידי דאעש, ומרכזם באזור העיר דרעא, שבה פרץ המרד הסוני נגד משטר אסד. ישראל אמנם מקיימת איתם הידברות באמצעות בני המקום הסורים בגולן, שבזמן מלחמת האזרחים נהנו מפרויקט השכנות הטובה עם ישראל, אך הגורמים הסונים הקיצוניים האלה ששייכים ל"חדר המלחמה הדרומי", מסרבים בינתיים להתחייב לשמור על שכנות טובה עם ישראל.
האינטרס של ארדואן
ובכך לא תמו האיומים. טורקיה לא מצניעה את רצונה להשתלט על סוריה באמצעות המשטר הג'יהאדיסטי הסוני. אמנם ה"התאגדות לשחרור סוריה" ואחמד א-שרע אינם כפופים לטורקיה, אך מאחר וטורקיה היא הערוץ הלוגיסטי היחיד שפתוח בפניהם כעת הם חייבים להקשיב לארדואן ובטח שלא לפעול נגד רצונו.
בינתיים נראה שטורקיה לא מתכוונת לשלוט באופן מלא בסוריה, אלא להפוך אותה לגרורה מדינית וצבאית באמצעות הקמת צבא סוריה החדש והקמת בסיסים ברחבי סוריה, כולל בדרומה, במרחק של כמה עשרות ק"מ משטח ישראל. ישראל לא רוצה את טורקיה על הגבול בגולן, ובוודאי שלא שילוב המורכב מג'יהאדיסטים, אנשי אל-קאעידה לשעבר וטורקים.
לארדואן לא בוער לממש את הנכסים אליהם הוא לוטש עיניים בסוריה, אלא בעיקר להשתלט על החבל הכורדי העצמאי למחצה שבצפון-מזרח סוריה. מי שמונע בעדו מלפלוש אליו הם החיילים האמריקאים ששם המסייעים לכוחות החזית הסורית הדמוקרטית SDF המורכבת מכורדים ומשבטים ערביים-סוניים שנלחמו בדאעש, ובהצלחה. הבעיה היא שטראמפ רוצה להוציא את חייליו מסוריה. בישראל משתדלים לשכנע את אנשי טראמפ להשאיר את החיילים האמריקאים בסוריה, לפחות עד שהמצב יתייצב, כדי שלא יהיו טרף לטורקים שמתכננים לפלוש לשם. בקדנציה הקודמת של טראמפ זה הצליח, בנוכחית - לא בטוח.
אמש הכריז נשיא סוריה אחמד א-שרע הכריז על הסכמות עם מפקד הכוחות הכורדיים במדינה על שילובם במוסדות הסוריים ובצבא סוריה. ההחלטה התקבלה לאחר פגישה בין א-שרע למפקד הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) - הברית שבה מאוגדים הכוחות הצבאיים של הכורדים - וזוכה לתמיכת ארה”ב.
גורם נוסף שחושש מהשתלטות הטורקים הם הרוסים, שרוצים להמשיך ולהחזיק בבסיסים שלהם שמדרום לעיר העלווית לטקיה ובנמל טרטוס שברצועת החוף של סוריה המערבית. הבסיסים האלו דרושים לרוסיה כדי לקיים נוכחות במזרח הים התיכון וכדי לשמור על קשר עם מאחזיהם באפריקה. כרגע הבסיסים האלה משותקים מפני שסוריה אסרה על הרוסים לקיים טיסות במרחב האווירי שלה ושיט במים הטריטוריאליים שלה.
דאגה נוספת היא שטורקיה תחמש ותאמן את הצבא הג'יהאדיסטי של אל-ג'ולאני. ידוע שהסעודים רוצים לעשות את זה, ועדיף שהם יעשו זאת במקום הטורקים. בישראל טוענים שכך או כך לא צריך למהר ולחמש את אל-ג'ולאני ואנשיו, מפני שלא ברור מה כוונתם האמיתית.
חיץ, אבטחה והשפעה
לנוכח האיומים האלה, ישראל מתכוונת לנסות לעצב מציאות חדשה באזור שסמוך לגבולה מדרום לדמשק. רה"מ נתניהו ושר הביטחון כ"ץ כבר הכריזו, שישראל לא תהיה מוכנה שחמושי המשטר החדש בדמשק ירדו דרומה וגם לא שאנשי הדרום הג'יהאדיסטים הסונים יסתובבו חמושים בגולן הסורי. באזור זה יש מוצבים רבים ובהם נשק שצבא סוריה נטש, שעלולים לשמש גורמים עוינים לישראל. מלבד אזהרות שנשלחו בערוצים שונים ישירות למשטר בדמשק, ישראל חותרת לייצר מערך הגנתי של שלושה אזורים או רצועות גיאוגרפיות.
הרצועה הקרובה לישראל היא אזור החיץ כפי שנקבע בהסכמי שביתת הנשק מ-1974, שבו ישראל תקיים נוכחות לא מוגבלת בזמן, כולל בכתר החרמון הסורי המאפשר פיקוח על הנעשה באגן דמשק ובבקעת הלבנון. רצועת החיץ, ברוחב משתנה של כמה ק"מ, משתרעת מפסגת החרמון הסורי ועד למשולש הגבולות ירדן-סוריה-ישראל באל-חמה.
מחוץ לאזור החיץ, נמצא אזור האבטחה ובו כפרים סוריים רבים, וצה"ל נכנס אליו נקודתית כדי למנוע התחמשות במאגרי נשק שנותרו כאן ונוכחות של חמושים שעלולים לסכן את יישובי הגבול. הרצועה מאפשרת תצפית ואש לטווחים ארוכים.
מעבר לאזור האבטחה, נמצא "אזור ההשפעה", שתחום במזרח על ידי כביש דמשק-סוויידה (בירת הדרוזים, ג'בל דרוז). רוחבו הוא כ-65 ק"מ, והוא כולל את ריכוזי הדרוזים ב"ג'בל דרוז" וערבים סונים שמעוניינים בקשר עם ישראל. האזור הדרוזי הפך למעשה לאוטונומיה במלחמת האזרחים, וישראל רוצה שהוא יישאר כך בעתיד.
ישראל רואה במחוז הדרוזי ובתושביו גורם שיש לה מחויבות כלפיו, כולל הגנה ואספקת מצרכים חיוניים מתוקף המחויבות לעדה הדרוזית. ישראל אף שוקלת לאפשר - וכעת מתנהלות שיחות בעניין - לדרוזים מסווידה לעבוד בארץ, כמו בימי הגדר הטובה עם לבנון.
הרצון הישראלי
למעשה, שלושת האזורים האלה כבר קיימים; המוצבים באזור החיץ כבר הוקמו, צה"ל מסייר באזור האבטחה ועם מרחב ההשפעה מתקיימים קשרים בדרגות שונות של אינטנסיביות. אבל בסוריה כרגע הכל פתוח, ואפילו הרוסים מודאגים, ואף חולקים זאת לאחרונה עם ישראל, עקב הקרבות בין המשטר לעלווים שבמערב סוריה. הקרבות האלה מתנהלים סמוך לבסיסים הרוסיים ורבים מהעלווים מתחבאים בהם.
כרגע לישראל אין כוונה להתערב, מה גם שהעימות בין המשטר הסוני-ג'יהאדיסטי בדמשק לבין העלווים תומכי אסד באזור החוף התפתח על רקע כוונת העלווים למרוד במשטר החדש, בדיוק כפי שעשו בשעתו הסונים נגד אסד.
ישראל צופה מהצד, אוכפת בעיקר באמצעות חיל האוויר ואינה מסתירה את רצונה שסוריה תהפוך לפדרציה. בעבר פורסם שטראמפ שוחח עם נתניהו והעלה את האפשרות שישראל תשתלט על סוריה. בירושלים אין כוונה כזו, אבל הגיבוי מטראמפ מאפשר לשר הביטחון ולראש הממשלה לנסות לפחות לעצב מציאות חדשה מפורזת מדרום לדמשק באזור הסמוך לגבול עם ישראל.
רה"מ נתניהו ושר הביטחון כ"ץ כבר הכריזו, שישראל לא תהיה מוכנה שחמושי המשטר החדש בדמשק ירדו דרומה וגם לא שאנשי הדרום הג'יהאדיסטים הסונים יסתובבו חמושים בגולן הסורי
