"לקום ולפעול כתף אל כתף" כדי שהמקום יחזור להיות "בית תוסס וחם". כך כתב שורד השבי גדי מוזס, שהיה 482 ימים בשבי בעזה, במכתב ששלח לחבריו מקיבוץ ניר עוז.
"נפגשנו אתמול לראשונה לאחר כ-500 ימי חושך ואופל. ביתנו חרב, איבדנו כל אחד את היקרים והאהובים שלו", כתב בפתח מכתבו.
הוא התייחס לממדי ההרס בקיבוץ שהופקר לחלוטין בבוקר הטבח, ושממנו נחטף, ואמר כי "בתינו שרופים ורכושנו פוזר לכל רוח. עברנו, כל אחד לחוד וכולנו יחד, רגעי אימה ופחד. ראיתי על פניכם את סימני השאלה הקיומיים ואת חוסר הביטחון. ראיתי את הפחד והזעם על נטישתנו והפקרתנו על ידי אלו שהיו אחראיים על ביטחוננו".
כבר עם שחרורו הצהיר מוזס כי "אעשה הכול כדי לשקם את ניר עוז". כעת, במכתב, הוא מדגיש: "אני שותף לכל הפחדים וחוסר הביטחון. אבל מתוך תחתית השאול בה אנחנו נמצאים החלטתי לשנס מותניים, להפשיל שרוולים ולהצטרף לכל אלו שרוצים שביתנו, ניר עוז, יחזור להיות בית תוסס וחם, בית שיש בו תרבות וחינוך, בריאות ויצירה, תקווה ובטחון. אני קורא לכולנו לקום, לפעול כתף אל כתף שהדבר יקרה מהר ככל האפשר".
מוזס הוסיף: "אין בליבי דבר אל מי שכוחותיו אזלו ואינו יכול, כעת, להצטרף. אבל אני בטוח ביכולתי וביכולתנו הכללית לקום, להיעמד על רגלנו, ולשקם את ביתנו, ניר עוז. עם כל הכבוד לבתים החדשים והמרווחים שלנו בכרמי גת, מקומנו לא בבתי קומות בקריית-גת, אלא בבתי קרקע באוויר הצח וליד שדותינו בניר עוז".
"אני מצטרף לכל אלו שלא איבדו את ביטחונם ביכולתנו לגרש את החושך ולראות את האור, כמילות השיר - 'באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש’. לא עייפי דרך אנו כי אם מפלסי נתיב. קדימה לעבודה!".
