אירועים טלוויזיוניים לא נוטים להתרחש בשלוש וחצי בצהריים, השעה ביום שבה בערוצים המרכזיים פותחים שולחן ואוכלים את הראש. אבל עבור הצופים והצופות של כאן חינוכית – וממש לא מדובר רק בילדים וילדות – מה שקרה אתמול בשלוש וחצי בצהריים היה לא פחות מרגע השיא של השבועות האחרונים: פרק סיום העונה הרביעית של "כראמל", החתול והתופעה, חתם עוד עלילה מסעירה והשאיר גם סיבות טובות להמתין בדריכות לעונה הבאה. והיא תגיע, אחרת עוד נראה מה זה ליפול על הדור הלא-נכון.
ההצלחה המדהימה של "כראמל" – כ-15 מיליון צפיות בפלטפורמות השונות לפי נתוני החינוכית – לא בהכרח מלמדת על איכויות יוצאות דופן גם ביחס לז'אנר, שנמצא בתקופת רנסנס בזכות השידור הציבורי המחודש. למשל "שקשוקה", הפופולרית להפליא גם היא, נטועה עמוק בסיפור המקומי ואף מעיזה להתמודד עם נושאים מורכבים לעיכול. ואילו "כראמל", שמבוססת על סדרת הספרים של מאירה ברנע גולדברג, אמנם מושפעת (ואפילו מאוד) מ"הארי פוטר", "שר הטבעות" ועוד, אך היא לא מגיעה לעומקים של מקורות ההשראה.
אבל גם בלי להיות רב-שכבתית ומאתגרת, "כראמל" נשענת על איזון מדויק בין צבעוניות לאנושיות, ובכך היא מגשימה חלק מהפוטנציאל שטמון בחיבור בין ספרות לטלוויזיה. גם אם הרעיונות שלה נותרים לרוב שטחיים וצפויים, יש בה עדיין את תחושת העושר השמורה ליצירות פנטזיה, מה שמסביר מדוע היא צברה גדודים של מעריצים ומעריצות פנאטיים. בפרק של אתמול, לדוגמה, סצנת התבוסה של "ויגו יד הברזל" (אלון נוימן) לא הייתה מופת של תחכום, אך היה בה די והותר כדי להיחרת במוחו של קהל היעד.
מעניין גם לדון במסר שעולה מהסצנה: ויגו תאב הכוח משתכנע שכדי להיות האדם הכי חזק מכולם, עליו לא רק לשלוט ביהלום העוצמתי אלא להתמזג איתו. אלא שאז הגיבורים מבינים שזהו גם זרע האסון של ויגו: הם מתאספים סביבו, אוחזים בו ואומרים את שלוש המילים שמעלימות אותו, "הלוואי שתחדל לַנֶצַח". בדיעבד, עושה רושם, ויגו כבר חדל להיות עוד קודם, משום שבחר לתת לכוח לשלוט בו ולא להפך. משהפסיק לתפקד כיישות עצמאית, ניתן היה להיפרע ממנו באותה דרך (ובאותה פשטות) שבה נפטרים מהחפץ.
כמובן שבמציאות, המפגש בין נבלים ליהלומים לא מסתיים כל כך מהר ובאופן כה נחרץ. למעשה, ויגו הכחול הוא בדיוק הטיפוס שימשוך אליו עדת מקורבים וחנפנים, שיחשבו שעצם נוכחותם בסביבת היהלום ובעליו מעניקה גם להם מחסדיהם. וגם כשוויגו באמת יחדל לנצח, הם יתעלקו על היורש שלו. או בקיצור: אולי בעונה הבאה תהיה דמות בשם גלית דיסטל-אטבריאן?
בקטנה
פורמט כותרות המהדורה של חדשות 13, שבו הכתבים והכתבות הם אלה שמציגים את הנושאים שעליהם ידווחו בהמשך, הוא ניסיון ראוי להתרענן אך הוא גם נופל בין הכיסאות: אין בו די הישגים כדי להתגבר על חוסר האטרקטיביות של רוב הדמויות, ומנגד אירועים בולטים לא מוצגים בצורה טלוויזיונית מספקת או בכלל. אמש, למשל, לא נכלל בכותרות הקטע המקומם מהנאום של אלוף פיקוד הדרום הנכנס, שהכריז כי הכרעת חמאס קודמת להשבת החטופים והחטופות. מצד שני, גם במהדורה עצמה תיארו את האמירה כ"בעייתית" אך לא השמיעו אותה, אלא הסתפקו בציטוט והבהרה מפי אור הלר. מילא טלוויזיה: אפילו ברדיו מסוגלים ליותר.
