הרגע שבו ח"כ בני גנץ מקבל מח"כ אלמוג כהן את ספרו של הכהניסט מיכאל בן ארי, בתמורה למשלוח מנות מפנק, הוא קומדיה טהורה. לא ניתן היה לכתוב ולביים המחשה יותר מדויקת ומצחיקה לעליבות הפוליטית של גנץ, לחוסר ההבנה של תפקידו במאבק נגד התפשטות הכהניזם ואפילו לא את היסודות הבסיסיים של הכנת סרטון לפורים: הבן אדם הביא ממתקים וקיבל בתמורה מוחטה בפרצוף. בני גנץ? זה יותר קרוב לבני היל.
ואכן, העווית של גנץ כשהבין מה כהן הניח בידו היא שיאו של המערכון. לא צריך להיות "יועץ אסטרטגי" כדי לדעת, שהמינימום הנדרש לקראת מחווה כזאת היא לברר מראש מה הצד השני עומד לעשות, כדי שלא תבוא לברך ותצא טמבל. ואם כבר הותקלת, מה שיכול לקרות גם לאישים הרבה יותר מתוחכמים, לפחות תתעשת ותתאמץ לצמצם נזקים. אבל גנץ, כמו הדמות האיקונית שהוא, מיהר להיפטר מהספר כאילו היה גחלים בוערות וחזר להיצמד לתסריט האינפנטילי ("ענק וגמד"). עקצו אותו בלי בושה והוא מתנהג כאילו זה דבש.
על פניו, גם זה בסדר: גנץ שורד כבר שנים ארוכות על תקן המרטיר, זה שנולד לשאת את עול ה"ממלכתיות" על כתפיו הדואבות כדי להראות לכולם ש"אפשר גם אחרת". וממילא גם תמיד יימצא המגיש הנימוח שיכתיר את כל האירוע כ"יפה" (אולי השרה מירי רגב עוד מחפשת מנחה לטקס המשואות) וגם הפרשן התכליתי, שיסביר בזחיחות שהאלקטורט לא מתרגש: הכל כביכול "מגולם במותג", ואולי אפילו מחזק את התדמית המתונה והנעימה, שכן הציבור ראה מי נשא מנחת אחדות תמימה ומי תקע לו ספר של גזען, ואף אמר לו בלי להתבלבל "אתה תיהנה מהספר הזה".
אלא שגנץ בסרטון הוא לא רק אופוזיציה פוליטית פתטית, מהסוג שהשלטון צריך להודות על קיומה בוקר, צהריים וערב; הוא בעיקר כישלון אידיאולוגי ומוסרי גם עבור הציבור שלא דורש מהמנהיג שלו דבר מלבד קצת שקט ומחיאות כפיים לצה"ל. תוך דקה ורבע בלבד גנץ הדגים כיצד לוקחים רעיון חשוב כמו המרכז הפוליטי והופכים אותו לאינסטרומנט חלול, שלא מסוגל לסמן קו אדום ולהתייצב מאחוריו גם אם זה ידפוק את אספקת הלייקים והשיתופים לחג, בשם הבוחרים והבוחרות שמוכנים לסבול הרבה רק לא כהניזם.
כשאנשים שהואשמו על ידי כהן ב"בגידה מבפנים" למרות שנלחמו באומץ רואים כיצד גנץ מושפל ככה וממשיך כאילו כלום, ספק אם מתחזקת אצלם התחושה שזהו האיש שיוציא את המדינה מהבוץ. יותר סביר שהם הפנימו כי המציג הוא ליצן קטן ונחמד, שבאמת רוקד עם כל אחד. והכי גרוע: אצלו כל יום פורים.
בקטנה
האיום המטריד שהשמיע נדב ארגמן כלפי ראש הממשלה, בראיון ליונית לוי בחדשות 12 , היה הדבר הכי טוב שקרה לקמפיין הציני וחסר העכבות של השלטון נגד מערכת הביטחון. אם ליעקב ברדוגו יש חוש הומור, הוא שולח לארגמן פרחים ובקבוק וויסקי משובח: ארגמן סידר לו חתיכת פורים שמח.
