פחות מדקה חולפת מרגע שלורי פורשת לישון ונפרדת בנשיקות מהבסטיז ג'קלין וקייט, ועד שהשיחה בין השתיים שנשארות ערות גולשת לרכילות חסרת מעצורים: הגירושים המכוערים שעברה, כישורי ההורות שלה, הקריירה המדשדשת והמראה "המובס". "העולם אכזר", אומרת ג'קלין בהתנשאות. מעניין אם היא מנחשת ששיחה דומה תתנהל בין לורי וקייט, ברגע שיגיע תורה להפנות את הגב.
בעונתה הנוכחית של 'הלוטוס הלבן' (זמינה ב-HOT, yes וסלקום tv), שנרקחה ממרכיבים כמעט זהים לשתי הקודמות, שלישיית החברות הוותיקות היא תוספת מרעננת לריזורט הקסום בתאילנד. בשעה שיתר קווי העלילה - הזוג המוזר או המשפחה הלא-תפקודית - נטחנו ונלעסו כבר, סיפור המסגרת על יחסי הכוח בחבורה נשית מצליח לעורר רגשות רדומים וכואבים. רגשות שכמעט כל אישה חוותה על בשרה.
בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע נהנים מעיסוק במערכות יחסים הרסניות בין בני זוג ולא מעט ביחסים מזיקים בין הורים וילדים, אבל קשרי חברות רעילים בין נשים כמעט לא זוכים לזמן מסך. ההנחה היא שלהורה או לבן הזוג יש שליטה משמעותית על זהותך ומסלול חייך, בעוד חברויות באות והולכות לפי רצונך החופשי.
גם "המלכודת הפמיניסטית" נלקחת בחשבון. בזמן שנשים עדיין נאבקות להשתחרר מכבלי הפטריארכיה המדכאת, מונחים כמו "אחווה נשית" ו"העצמה נשית" הופכים לערכים כמעט מקודשים. הצגתן של נשים כתככניות, קנאיות ורכלניות נתפסת - במידה רבה של צדק - כמדרון חלקלק שבסופו נפילה לנרטיב השוביניסטי (מישהו אמר "שק של נחשים"?). לכן כביכול בטוח הרבה יותר להציג לצופים קשר נשי מעצים כמו ב'סקס והעיר הגדולה' או שלישייה שוות-צלעות כמו ב'עושות כותרות'. פתאום התברר ש'נערות רעות' זה סיפור תיכוניסטי ולא מעבר.
זאת החמצה גדולה, משום שנשים - בדיוק כמו גברים - הן יצורים מורכבים. והן בהחלט מסוגלות להתקטנן ולהכאיב, להקטין ולהעליב. כל זה קורה בחזקת מיליון במבנה החברתי המסוכן מכולם: השלישייה. והעובדה שמיקומך - פעם כזוג ופעם כפרד - עשוי להשתנות, אפילו על בסיס יומיומי, לא מפחיתה מהקושי. להפך.
לוואקום התרבותי נכנסת 'הלוטוס הלבן', שמציגה מערכת יחסים כל כך רעילה וכל כך ארסית, לקראת הפיצוץ הבלתי-נמנע. הנחמה היא שכל אישה שצופה בתאונה הזאת מבעד לצלקות שהיא נושאת איתה עוד מימי בית הספר היסודי, שלפחות עכשיו היא מרגישה קצת פחות לבד.
