"שלומי הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני חודש וחצי, זה ברור", מספרת קרינה ארייב, התצפיתנית שנחטפה מבסיס נחל עוז ושוחררה בעסקת החטופים, "אבל לצערי אני לא יכולה להגיד שאני בסדר".
"אני לא אוכל להגיד את זה עד שכל 59 החטופים יחזרו הביתה ונדע שהם בסדר", אומרת ארייב בראיון מיוחד לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שבמסגרתו נבחרו 12 גיבורות עם סיפור ועשייה מעוררי השראה.
ארייב מבקשת להשמיע את קולם של החטופים שנותרו מאחור ולפעול למען השבתם. לאחרונה, בין היתר, היא נאמה בעצרת בכיכר החטופים. "חשוב לי המאבק, חשובה לי הפעולה, שהנושא לא יירד מסדר היום", היא מסבירה, "במקביל נתחיל לאט-לאט להשתקם ולנסות איכשהו לחזור לשגרה".
היא אומרת ש"קרינה של לפני 7 באוקטובר הייתה פשוט ילדה, בת 19, חיילת. היו לי את החברות שלי מהשירות ואת החברות שלי מהבית. כמה שזה נשמע בנאלי, היינו רוקדות, מבשלות, מצלמות סרטונים, טיקטוקים. החיים היו ממש ורודים וטובים. הכול היה באמת מושלם. היום אין לי אף חלום. אני רק רוצה לחזור לשגרה, לראות שכולם חוזרים, להתחיל לעבור איכשהו את הטראומה הזאת שאנחנו ממשיכים לחוות אותה עד היום".
בעודן פצועות ויחפות, נחטפו התצפיתניות לעזה. במשך שנה ושלושה חודשים הוחזקו שם בתנאים קשים. "אני לא רואה בעצמי גיבורה, אני בכלל לא קולטת למה נקלעתי ומה עברתי", קרינה אומרת, "הגיבורות שלי לפני הכל הן אמא שלי ואחותי. בכל התקופה שלא הייתי, ראיתי מה שהן עשו, איך נאבקו ודיברו, לא ויתרו עד שחזרתי. יש לי גם את הגיבורות הפרטיות שלי, שהן כבר לא רק שלי, הן צריכות להיות גיבורות של כל ישראל: 22 גיבורות מהבסיס שלי בנחל עוז שנרצחו ב-7 באוקטובר".
היו לך חברות טובות מאוד ששירתו איתך.
"נכון. לחברה הכי טובה שלי קוראים אביב חג'ג'. היא ילדה כל כך מקסימה, אין אדם שלא ישר נמשך אליה כמו למגנט. היינו מאוד מחוברות, אני מדברת עליה עדיין בלשון הווה, אין דבר כזה לדבר עליה בלשון עבר. היא איתי עד הסוף".
