החזרה למלחמה בעזה, לאחר שישראל הפרה את הסכם הפסקת האש, הייתה רגע מבחן עבור הערוצים הביקורתיים: חודשיים של עדויות מטלטלות מאת החטופים והחטופות שזכו להשתחרר המחישו מה המחיר של חידוש הלחימה (מוות ועינויים), ומה הערך של המודיעין על מיקום החטופים (מפוקפק). במקביל, התגלה איזה מאמץ עושה השלטון כדי לשכנע בטוהר כוונותיו (אפס), וכמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי לשנות את יסודות המשטר (עד לניצחון המוחלט).
במצב כזה, לעסוק בלגיטימציה של ההפצצה בעזה זה לא רק ראוי אלא אלמנטרי. והתהייה מה באמת עומד מאחוריה היא לא הזיה קונספירטיבית, אלא ספק סביר למדי במציאות שמעצבים אנשים שהוכיחו פעם ועוד פעם שאין להם בלמים. והשאלות הקשות למערכת הביטחון, שלא במקרה ראש הממשלה הזדרז פתאום להישען על המלצותיה, לא פחות דרמטיות מאלו שצריכות להיות מופנות לדרג הפוליטי. כך, למשל, רעמו אתמול באולפנים (שאינם ערוץ 14, שם רעמו מאושר) על כך שבנימין נתניהו הסתפק בהצהרה מוקלטת וחתוכה בגסות. ומה עם לשאול מדוע דובר צה"ל (היוצא, הנכנס, ווטאבר) לא עונה על כמה שאלות בוערות?
אבל מלבד בודדים ובודדות כמו דנה ויס בחדשות 12, שדאגה להזכיר שוב ושוב איזה צד לא עמד בסיכום ומי ישלם את המחיר, לא היה קל להבין איך באמת הגענו למצב המחריד, שבו שורדי שבי צריכים להתחנן בשידור חי על חיי חבריהם שנמקים במנהרות. מכל עבר הוכרז כי "הפסקת האש קרסה" (ככה מעצמה, הממזרה) ומומחים למיניהם הסבירו שהותקפו מקומות שבהם "מעריכים שאין חטופים", אף ש"אין ודאות" (כלומר: מנחשים). ניר דבורי, שכבר עידכן תוכנה לפי הראש של הרמטכ"ל החדש, הסביר שאמנם קיים חשש לפגיעה בחטופים, אבל יש צורך ב"ניעור העץ" משום ש"כל הפעולות" שבוצעו עד עכשיו לא עזרו ליצור שחרורים נוספים. בטח "כל הפעולות": חוץ מלדון בשלב ב' של ההסכם כפי שישראל התחייבה. בקטנה.
וזה עוד ביקום שבו גורל החטופים נמצא במרכז הבמה וקולם מושמע באופן תדיר, למגינת ליבו של שר האוצר. ברצועת התעמולה של השידור הציבורי, שנקראת גם התוכנית של אילה חסון, הסביר סא"ל (במיל') מרקו מורנו מה נדרש מהתצפיתניות שחזרו מהשבי ומעיזות לדבר על "הפקרה": "תתרכזו בשיקום שלכן, שההורים שלכן יתרכזו בשיקום שלכן". נו, זאת לא הפעם הראשונה שמסגבירים להן. בערוץ 14 טרח יעקב ברדוגו להתרכז במה שחשוב: "רונן בר, אפילו היום, במבצע כל כך מורכב, הוא סוג של עציץ". אכן, אבחנה זהב כשהיא מגיעה יד ראשונה משופר.
בימים כאלה, הצפייה בטלוויזיה אמורה להעניק אשליה של שליטה, אולם אתמול היא החזיקה מעמד כמו בניין בעזה. וכשהמסך נקרע בין ההפגנה בת"א להצהרת נתניהו, החובה לבחור צד נראתה בהירה מתמיד.
בקטנה
הסרטון שבו מתועדת מוריה אסרף מחדשות 13 כשהיא מחטטת במגירות במשרדו של דובר ראש הממשלה מציג לא רק אירוע ביזארי: הוא מעלה חשד להתנהלות בעייתית בלשון המעטה ומטיל צל על ההסברים שניתנו עד כה הן על ידי אסרף והן על ידי חדשות 13 . מצד שני, אתמול במהדורה של חדשות 13 גם שודר ראיון שערכה נריה קראוס עם חקיין של טראמפ, כך שאולי הציפיות להיגיון צריכות אף הן להיכנס למגירה.
