עסק קיש / הדבר הכי מגוחך בטענות של שרי החינוך והאוצר נגד המיני-שביתה באוניברסיטאות השבוע, שנמשכה שעתיים תמימות, היה הפייק-דאגה ללוחמים. "רבים מהסטודנטים שירתו תקופות ארוכות במילואים במסגרת המלחמה וזה עתה שבו לספסל הלימודים תוך השקעה עצומה בהשלמת פערים לימודיים", כתבו השניים במכתב האיומים שהוציאו. ובאמת נורא שכמה אוניברסיטאות השביתו את הלימודים לשעתיים שלמות, בעוד השלטון מבסס מציאות שבה סטודנטים וסטודנטיות יתבקשו לתרום מאות ימי מילואים בשנה. מי שכל כך מודאג משביתה שאורכה הרצאה וחצי, בשם "השלמת פערים לימודיים", אמור להתחלחל מהמחשבה של "מתקפה רב-אוגדתית" על עזה – ומי שיידרשו לבצע אותה ואולי גם למות בגללה לא יהיו יואב קיש ובצלאל סמוטריץ' – בזמן שהשלטון מנציח, מעודד ומתמרץ השתמטות המונית, למרות המחסור החמור בלוחמים.
מצד שני, אין בזה ממש הפתעות: קיש, למשל, הוא שר חינוך שגורם אפילו ליואב גלנט להישמע כמו יאנוש קורצ'אק. הבן אדם עומד בראש מערכת שבה יותר קל למצוא נפט מאשר מורים ומורות, שמתרסקת במבחנים בינלאומיים ומתחלקת למעמדות בהתאם לזיקה פוליטית. כמה הוא גרוע? אפילו את הכותרת "קישלון" כבר אסור לתת עקב שימוש יתר. אז מה נשאר? עסק קיש.
צפרדע מס' 1 / משל הצפרדע המתבשלת לאיטה במים הרותחים, עד שתכף כבר נהיה מאוחר מדי, מככב בישראל זה שנים רבות. השבוע, עקב המהלך להדחת ראש השב"כ והחשש מהשתלטות פוליטית על עוד ארגון ביטחוני ועוד כזה בעל יכולות חריגות בעוצמתן, נדמה כי נרשם זינוק ברלוונטיות שלו. אבל מכיוון שהמטבע הלשוני זקוק לרענון, אולי כדאי לשדרג את המשל באמצעי ספרותי מוכר: לתת שם לצפרדע המטאפורית. בוז'י, לדוגמה, נשמע כמו כינוי מתאים עבור דמות בעלת כוונות טובות, לשון מרשימה ויכולות ניתור מפתיעות ביחס למה שנדמה; מישהו שאפשר להסתכל עליו ולחשוב שברגע האמת הוא יקפוץ. בפועל, ככל שהבישול נעשה ארוך יותר, הצפרדע שלנו מרגישה איך החום מתגבר ומתגבר, אך בכל זאת כל מה שהיא מסוגלת לעשות זה ללכת לישון. הכי בוז'י.
טור גרעיני / בנסיבות הדחתו של ראש השב"כ הסתתרה בשורה מעודדת: אנשים קוראים עיתונים. ולא סתם אנשים – ראש הממשלה, שעל פי הדיווח של נחום ברנע בעיתון זה, חווה משבר אמון מול רונן בר בעקבות דברים שקרא ביום שישי שעבר בטור של עמיתתנו, סימה קדמון. מוחו של נתניהו, כך נדמה, מחפש בנרות כל פיסת קרקע שבה אפשר לקיים את המפגש החביב עליו: זה שמתחולל בין זרעי חשדות לביציות של ספקולציה, אשר ביחד יוצרים עוד ועוד עוברים של פרנויה. הטור של קדמון הכה כנראה בנקודה רגישה ממילא. ואז בא אחד כמו נדב ארגמן, עשה "פו" מול יונית לוי והעובר הפך לבשר ודם. מה יש לומר, חדשות מעולות לבעלי ובעלות הטורים, שצריכים קוראים ורוצים מאוד להשפיע, וקצת פחות למדינה שהם באמת דואגים לה.
כספי הבוגדים / לאור ההתרגשות הרבה לקראת האקזיט המדהים של חברת Wiz, שראשיה היו ממובילי המחאה נגד ה"רפורמה" במערכת המשפט ואף איימו להוציא כספים מישראל (וכונו בשל כך בשלל כינויים שהנייר לא סובל), אך הגיוני להציע כי כספי המסים שייכנסו למדינה מעסקת המיליארדים עם גוגל יוחרגו וייצבעו, כיאה לרווחים שהושגו על ידי מי שנשלחו לקיבינימט: אלה יכונו "כספי בוגדים" וכל מוסד ציבורי שישתמש בהם ייאלץ להצהיר כי "מוסד זה חי וקיים בזכות עוכרי ישראל, אבל מהסוג המוכשר".
בשלוש מילים / כנראה שזה נגמר.
משפט בשבוע: "שמענו אתכם, החוצה. אנחנו ממשיכים, תודה רבה... שומעים אתכם יותר מדי, בכל מקום... שלום ולא להתראות" (שר האוצר לנציגים של משפחות חטופים בכנסת. אבל מה, איך הוא הזדעזע מהבתים השרופים בקיבוץ ניר עוז, הא? מענטש)
בן 60 פוקח עין / מחר ימלאו 60 שנה לצאתו של Bringing It All Back Home (ואז לא היה צריך להוסיף "עכשיו!"), מהבולטים בשרשרת אלבומי המופת שהוציא בוב דילן בשנות ה־60, רגע לפני שהוא נוטש סופית את הפולק וגם מעמד של "זמר המחאה" שנמאס עליו (ואפשר להבין למה). דילן של אותן שנים מעולם לא יזדקק בעתיד להמלצת רלוונטיות, בישראל או בכלל. ובכל זאת, אפשר היה לדמיין שהאזנה היום לשירים כמו "זה בסדר אמא (אני רק מדמם)" תהיה חוויה פחות כואבת וקרובה. ובכן, לחיים היו תוכניות אחרות.
