למרות שהמציאות שהיא מתיימרת לייצג אינה קיימת, "שבאבניקים" נותרה טלוויזיה מצוינת, כיפית ומקורית. בקלות מדובר בטקסט הכי מעניין שידע המסך על חרדיות מזרחית ושמרנות דתית, במדינה שכבר 77 שנה נקרעת בין ישן לחדש. העונה השלישית, שעלתה השבוע, מדגישה לא רק דיאלוגים מהירים ושנונים ודמויות שהתנחלו בלבבות, אלא גם את יכולות הבימוי המרשימות של היוצר אלירן מלכה, שמסוגל להוציא מסצנה בהשתתפות 20 גברים או שתי נשים את אותו תמהיל של חן ואמפתיה. מי בכלל זוכר שבעונה הראשונה ב-HOT חשבו שהסדרה זקוקה ליכולות של מאור זגורי.
אבל "שבאבניקים" היא גם יצירה שהתחילה כגשר רעיוני ובחרה להפוך לחללית שמשייטת בנינוחות מעל אטמוספרה בוערת. הסגנון של מלכה מזכיר את ארון סורקין, ויש סיבה לכך שהאחרון כבר לא מוצא את עצמו על המסך: לא נשאר ממש מרחב תמרון עבור אידיאליזם דידקטי ומבדר בנוסח "הבית הלבן" (ובמידה פחותה יותר "חדר החדשות"), כי זה פשוט לא המצב יותר וחבל לבזבז זמן וכסף על פנטזיה מופרכת. באותה מידה, גם הסבלנות של חלק ניכר מהציבור כלפי תלאותיהם המשעשעות של חרדים בוגרים, כאלה שלא באמת לומדים ולא בדיוק עובדים, התקצרה פלאים. לפרטים ניתן לגשת לבתי הקברות ואגפי השיקום.
ובכל זאת, הכפפת השיפוט האמנותי של "שבאבניקים" אך ורק לאכזבה מחוסר האקטואליות בואכה היתממות שלה (בטח ביחס למפלגת ש"ס), היא דוגמה לטהרנות שמגבילה את השיח ומרדדת אותו. כי גם אם אבינועם (דניאל גד) לא נקרע מול מודעות אבל של לוחמים בני גילו בעודו מחפש עניבות משי ואף אם לייזר (עומר פרלמן) לא שופך את המיליונים של אבא על שכפ"צים, "שבאבניקים" כן עומדת בדרישות הסף של יצירה איכותית: היא עשויה היטב וחלק מהנושאים שמעסיקים אותה עדיין זקוקים לזרקור מַחְכים, כמו בעיית האינטימיות של גדליה (אורי לייזרוביץ') ודבורה (מאיה ורטהיימר).
גם ברמה הפוליטית, ל"שבאבניקים" יש יותר מה להציע מאשר "קוגל", למשל, שנתקלה אף היא בתקרת הזכוכית המשוריינת של ההווה, אבל מלכתחילה נמלטה מעימות עם הזמן והמקום. עם זאת, ספק אם אורך הנשימה העלילתי של "שבאבניקים" יצדיק את המשכה באותה הדרך מעבר לעונה הנוכחית: גם בגלל הנסיבות שהשתנו בצורה קיצונית וטרגית וגם כי הסיפור עצמו ממילא מתקרב למיצוי.
לכן אין אלא לקוות לסגירת מעגל הולמת ואחר כך להתקדמות לקראת הדבר הבא. שם, בתקווה, מלכה ישחזר את הרעננות והחדות של "שבאבניקים" לטובת התמודדות אמיצה יותר עם ימים של שבר ומשבר. יש לו זמן: הם לא עומדים להסתיים בקרוב.
בקטנה
ברצועה של עודד בן עמי בחדשות 12 חזר אלוף (במיל') תמיר הימן (בסגנונו המנמנם) על טענה רווחת מאז ישראל הפרה את הפסקת האש. לדבריו, במסגרת "מבצע מתוחם ומוכוון מודיעין... יש אפשרות טובה יותר לשמור על חיי החטופים, יש לנו מודיעין טוב יותר שהלך והצטבר במשך הזמן גם כתוצאה מתחקור השבים". הימן אמנם אמר ש"זה לא מוגן לחלוטין" אך לא הזכיר שגם בצה"ל הודו: המידע שהמשוחררים סיפקו לא היה תמיד מדויק, בלשון המעטה, וממילא חמאס נוטה להחליף מנהרות כמו גרביים. מצד שני, אפשר לקוות שהמידע הנ"ל לפחות יותר אמין מהתחזיות של אמ"ן בראשות הימן לפני ותוך כדי מבצע שומר החומות.
