המלחמה שאינה נגמרת גבתה וממשיכה לגבות קורבנות בנפש ובגוף, וגם מסייעת לנו להבין על בשרנו כיום את משמעות המיתוסים שעליהם גדלנו – מהאמירה ש"לעולם לא עוד", דרך "להיות עם חופשי בארצנו", עבור בשירי מלחמה ורעות ובציטוטים מהמקורות – הכל נראה כאילו נכתב היום, על היום.
גם המדרשים שמלווים אותנו אלפי שנים בחג הפסח המתקרב, שהוא הסמל היהודי המשמעותי של יציאה מעבדות לחירות, נדמה ששואלים שאלות כואבות ורלוונטיות לישראל השסועה והמדממת של 2025. אבל הם גם אלה שמאפשרים לנו להבין ולמצוא בתוכנו את הכוח לשנות מציאות כואבת וחשוכה כדי לצאת אל הגאולה, כשהגאולה החשובה והמשמעותית מכל היא השבת החטופים משבי לחירות.
וממש כמו במקורות היהודיים, שבהם מלוות את התודעה הקולקטיבית שלנו מנהיגות אמיצות ונחושות, אנחנו מתוודעים בשנה וחצי האחרונות לנשים גדולות מהחיים שחיות בינינו – משורדות שבי צעירות ומבוגרות שעמדו בתנאי הגיהינום וחזרו כדי לספר, עבור באמהות החטופים שנלחמו ולא מפסיקות להילחם על חיי ילדיהן, וכמובן נשים לוחמות שהצילו חיים ונמצאות בקו הראשון של הלחימה.
מהם היסודות החברתיים והאישיים שמאפשרים התנהלות ממקום עוצמתי כל כך עמוק, דווקא ברגעי המשבר הכי גדולים? השאלה הזו, שמעסיקה אותנו היום, העסיקה גם את אבותינו, שמציעים לה תשובות מגוונות.
רעות פוקס, מורה לתנ"ך וממנהלות מיזם 929 שנועד להנגיש את התנ"ך כתרבות לחברה הישראלית, מזמינה אותנו למסע. "אני רוצה לפתוח במסכת סוטה (יא, עב), שם נקבע: 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים'. אם הדימוי הראשון שעולה בראשנו הוא של נשים אדוקות שמדליקות נרות שבת, מתפללות, שומרות נידה ועוסקות בצדקה ותפילה, כדאי לנו להתעורר על עצמנו ולקלוט שהמדרש מציע תמונה שונה בתכלית ומדבר אלינו, הנשים המודרניות, בשיא הכבוד והעוצמה", אומרת פוקס.
תסבירי.
"המדרש אומר ש'בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים'. כל סיפור יציאת מצרים שלנו מלא בנשים שנוקטות פעולה. בעצם מי שמצליחות לצד משה ואהרון להוציא אותנו ממצרים אלה נשים. והמדרש אומר שאלה נשים שלא מוותרות על כוח החיים, על המזון, על המיניות, על התקווה".
באיזה אופן הן שמרו על התקווה?
"הטקסט מתאר איך בתוך תקופת העבדות הקשה, הנשים מחזיקות את יצר החיים בצורה מאוד חזקה. איך בתוך מציאות של ייאוש ושעבוד, הן הצליחו ליצור חמימות, אהבה והמשכיות. איך הן יצאו אל השדה שבו עבדו הגברים בעבודת פרך והביאו להם אוכל, חום גופני ונפשי, ואף העמידו את הדור הבא".
המדרש הזה, אומרת פוקס, בעצם משקף את תפקידן המרכזי של נשים במאבק לשימור החיים. בסיפור יציאת מצרים בתנ"ך, הנשים הן אלו המובילות את המרד בפרעה – האיש שמסמל דיכוי ומוות.
בואי נזכיר לכולנו על אילו נשים מספרת ההתחלה של ספר שמות.
"למשל המיילדות שפרה ופועה, שמפירות במודע את הצו המלכותי להשמיד את הילודים העבריים ומחיות אותם. לא ברור מי הן, יש פרשנים שאומרים שהן 'מיילדות העבריות'. אחרים אומרים שהן היו מצריות שיילדו עבריות", אומרת פוקס ומציינת שאם אכן היו מצריות שהפרו את צו פרעה כדי להציל חיים, הרי שמדובר בחסידות אומות העולם הראשונות שידועות לנו.
ויש גם את יוכבד, אמו של משה, שממלאת תפקיד אמיץ כשהיא מביאה לעולם תינוק בעידן שבו "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו".
"בטח. עצם זה שאת חיה במציאות שבה יש גזר דין מוות על 50 אחוז מהילודים, ואת יודעת שיש סכנה גדולה מאוד לבן שייוולד לך גם אם תנסי להסתיר אותו, אבל את בכל זאת מחליטה להביא חיים, זו התרסה מתוך מקום של עוצמה", והיא מיד מפנה את הזרקור אל עוד אישה גדולה – מרים, אחותו של משה, שביחד עם אמה, גם היא שותפה להצלתו.
ואכן, בספר שמות, אנחנו פוגשות את מרים משגיחה על תיבת משה ומודעת לגודל האחריות המוטלת עליה. בעזרת החושים החדים מאוד שלה, היא מצליחה לא רק להציל אותו, אלא גם להחזיר אותו לחיק אמו.
ואז מגיעה אישה נוספת, בת פרעה.
"בת פרעה, נסיכת מצרים, מוצאת את התינוק שהוצפן בתיבה, וגם היא נוקטת כוח נשי ופועלת נגד מצוות אביה המלך, כשהיא מצילה את הילד, למרות שהיא מודעת למוצאו העברי". כלומר, הטקסט המקראי מציג גם את בת פרעה כמי שמורדת בגישה האכזרית הגברית, ובוחרת בחמלה. היא מגוננת על משה, מעניקה לו חיים ולעם ישראל – את הגואל העתידי. כאן נכנסת לתמונה שוב מרים, שמנווטת את העניינים כך שאמא של התינוק תהא זו שתיניק אותו. זו רשת ביטחון נשית שמפעילה קורים של הצלת חיים ומוכיחה את מה שהמדרש הציב ככותרת לסיפור כולו, והוא התשובה לשאלה איך מביאים גאולה לעולם.
אז איך מביאים גאולה לעולם?
"המרד הנשי הוא מפתח לגאולה גם בישראל ערב פסח 2025, בתוך כל הקושי והאתגרים שאנחנו חווים. כולנו רואים נשים שהפכו סמל להתנגדות פעילה, חכמה, מחושבת ובעיקר – בוחרת בחיים. הלוואי שנשים צעירות ומבוגרות יתבוננו בנשים הגיבורות שהכרנו בשנה וחצי האחרונות, נשים כמו עינב צנגאוקר, רייצ'ל גולדברג־פולין, מירב לשם־גונן, איריס חיים, שרית זוסמן, לירי אלבג, עדינה משה, מורן סטלה־ינאי, שיר אילת המפקדת של התצפיתניות שחזרו מהשבי, משמרת 101 שהוקמה על ידי אמהות התצפיתניות", אומרת פוקס ומזכירה שבדומה לנשים במצרים הקדומה, גם הנשים הגיבורות של מלחמת 7 באוקטובר מבינות שהמאבק הוא לא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם בזה התודעתי והחברתי.
"הבחירה בחיים היא אתגר יומיומי עבור גברים ונשים בכל מעגלי הפגיעה של 7 באוקטובר והמערכה הקשה שבאה אחריו: משפחות שכולות, תושבי העוטף, משפחות החטופים והמפונים, לוחמים, חיילי מילואים – כולם נדרשים לבחור כל יום מחדש בחיים למרות השכול, הפחד והקושי", מסכמת פוקס.
וכמובן עלינו, כמחנכות, אמהות ומודל של הדור הבא, לשאול את עצמנו איך נוביל את הילדות והנכדות שלנו לעמדה הזו של תיקון ושינוי עולם באמצעות העוצמה הנשית הטמונה בהן.
"זה משהו שיקרה הרבה בזכות חינוך ודוגמה אישית, ואנחנו כבר רואות איך הדור הבא של הצעירות יודעות לקחת את המושכות יותר טוב מאיתנו", כך פוקס.
טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיזר טיז
