דבר אחד חסר בשרשרת ההצהרות, הצעות ההחלטה, הסרטונים לציבור, ההדלפות שאתם-יודעים-מי לא יתלונן עליהן מישיבת הממשלה, והתשובות הבוטות להוראות היועצת המשפטית לממשלה. יש שם לא מעט האשמות ודיבורים על חוסר אמון – אבל אפילו לא דוגמה קונקרטית אחת.
בסוף השבוע נתניהו הרשיע את עצמו במו פיו, ערכית וציבורית לפחות, באחת משתיים: או שהוא משקר בנוגע למניעים העומדים מאחורי החלטתו לפטר את רונן בר, או שהוא פעל באופן רשלני ביותר, אם לא למעלה מזה, בכל הנוגע לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. נתניהו, לפי הצהרותיו, הנציח במשך שנה וחצי סיטואציה שהוא עצמו מתאר כהרסנית למדינת ישראל. למה הסכים לכך? איך ייתכן שנתניהו, על פי הודעת "גורם מדיני" בשם לשכת ראש הממשלה, הסכים שאדם שידע על מתקפת חמאס "שעות רבות לפני התרחשותה", ונמנע מלהודיע לנתניהו – מעשה בגידה איום ונורא, שלא התרחש כמובן בשום מקום חוץ מאשר במוחו קודח המזימות של אותו "גורם מדיני" – ימשיך להיות ליד ההגה?
איך פתאום הכול מתהפך, שחור נהיה לבן, שקר הופך לאמת. אל מול האירועים הטקטוניים המתרחשים במדינת ישראל, יש שיחשבו שהשקרים הם קטנים, הם לא חשובים באמת, אבל השקרים הללו הם אלו שמנסים להסביר, "יעני" להסביר, למה נתניהו פועל כפי שהוא פועל, לתת להכול צביון נורמלי ולגיטימי, להסתיר את הסיבות האמיתיות. אחד מבכירי מערכת המשפט קרא לנתניהו וסביבתו "ממלכת השקרניקים", אבל אמר שבאנגלית מעולם הרובוטריקים זה יוצא טוב יותר, Decepticons, כלומר שעוסקים בהונאה. רק אחרי שנפתחה חקירת "קטארגייט", ולנתניהו הגיע תחקיר השב"כ על 7 באוקטובר, הקורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית ומפנה במרומז זרקור גם לעבר כשלים של הדרג המדיני, רק אז נתניהו פתאום נזכר שאין לו אמון.
וההאשמות לגבי הלילה הן שקר מתועב, העתק-הדבק מהקונספירציות האפלות ביותר של מכונת הרעל, כאילו לשב"כ הייתה ידיעה שחמאס עומד לפלוש. למרבה הצער, לא הייתה לו ידיעה כזו. כבר פורסם מעל עמודים אלו כי לשכת ראש הממשלה קיבלה את כל המידע שהיה בידי המודיעין הישראלי באותו זמן, בשלושה צירים לפחות – דרך המל"ל, בתפוצה האוטומטית שלו לנמנעים בעלי סיווג וגישה, ובהודעות ושיחת טלפון לקמ"ן של נתניהו, אל"ם ש'. אם אלו החליטו שלא להעיר את נתניהו, הבעיה היא בתוך הלשכה, לא בשב"כ. השב"כ פישל, בגדול, כמו כל מערכת הביטחון, אבל מכאן ועד זדון ובגידה - סיוע לחמאס בהתקפת הפתע - זה מה שמגיע לאיש שכל כך הרבה פעמים סיכן את חייו כדי להציל אזרחים?
שלשום פנו ynet ו"ידיעות אחרונות" לחמישה משפטנים ידועי שם, שניים מהם שנשאו בתפקידים בכירים בשירות המדינה, אחד שופט בכיר מאוד לשעבר ושניים מהסקטור הפרטי. כולם עסקו ועוסקים בנושאים הרלוונטיים לאירועים האחרונים. כולם אמרו, במילים כאלו ואחרות, כי הצעדים האחרונים של נתניהו הם "הכרזת מרד נגד מדינת ישראל" ומשליכים את המדינה והציבור לעולם חדש לחלוטין.
"המעשים של נתניהו", אמר אחד מהם, "לצד החזרת איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי למרות חוות הדעת האוסרת זאת של היועצת, החלפת הוועדה לבחירת שופטים, מעלים כולם חשד עמוק כי ממשלת ישראל מנסה לבטל את הכפיפות שלה למערכות הייעוץ המשפטי ובתי המשפט". משפטן אחר אמר כי "ברגע שאין גורמים מאזנים ובולמים, אין גורמים שיכולים לאכוף את החוק, כי למעשה אין חוקים, וככל שיש - אין בעיה לשנות אותם, המצב בפועל הוא דיקטטורה מסוג מסוים. במצב הזה, לא תהיה לממשלה שום בעיה להחליט כי מסיבה כלשהי היא דוחה את הבחירות הבאות".
שורת המעשים הללו, אומרים החמישה - שציינו כולם כי הם חסרי תקדים בתולדות המדינה, בעיקר אם נתניהו יממש את איומו שלא לציית לפסיקת בית המשפט העליון - עשויים להקים תשתית ראייתית לביצוע של שורת עברות פליליות. כאן המומחים ציינו עברות שונות: חלק דיברו על עברות ביזיון בית המשפט, חלק על הפרת חובה חקוקה, וחלק על מרמה והפרת אמונים, בחלק הפרת האמונים של הסעיף המדובר.
זהו. נגמר נשף המסכות. "נשבר לנתניהו הזין", כלשונו של אחד ממקורביו אמש. נשבר לו מגורמים שיעזו לבקר אותו, נשבר לו מהחוק ומשמעויותיו, נשבר לו שהוא צריך לציית ליועצת או לבית המשפט העליון. מעכשיו, כך נראה, נתניהו אומר מה שהוא רוצה ועושה מה שהוא רוצה ותנסו לעצור אותו.
מתוך השק לא יצא המרצע, אלא המאכלת. היא ערפה את ראשם של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל כשהיה נוח לנתניהו להיפטר מהם, כעת מנסה לערוף את בר ואת היועצת, ומבחינת נתניהו מדובר על win-win. גם אם בג"ץ יפסול את ההדחות, נתניהו ישתמש בזה מול תומכיו, כהוכחה למה שהוא מכנה "דיפ-סטייט", וכהרתעה נגד הבאים בתור, שיידעו מה יקרה למי שיעמוד מול המלך.
