שוב נתבקשנו להיכנס לממ"דים בסוף השבוע, אחרי שהחות'ים שלחו מתימן טיל לכיוון שלנו. הנכדים שלנו הפכו כבר את כל העניין לבדיחה, וביקשו מנתניהו לארגן עוד משלוח של רקטות לטובת יום חופש מהלימודים.
לחידוש המלחמה בעזה אין שום הסבר הגיוני, אלא אם ניצמד לנימוקים פוליטיים שנועדו לשמר את שלטונו של נתניהו. ככל שהימים עוברים, גם מי שנתלה בהצהרות של טראמפ ואנשיו מגלה שוושינגטון מחפשת דרכים לסיים את המלחמה בעזה גם במחיר הישארותם של מרצחי חמאס כבעלי הבית ברצועה. כך, נתניהו וחבורתו גוזרים את דינם של החטופים והחטופות לכליה בגיהינום של עזה.
בינתיים, נתניהו ממשיך להגיד שעלינו לקבל את דין הבוחר. הכל מותר, ואין לו דין ואין דיין שיפסוק בינינו לבינו. הפקרות.
פה אחד החליטה הממשלה לסיים את כהונתו של ראש השב"כ רונן בר, ועכשיו מגיע תורה של היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה, שהשרים צפויים להצביע כדי לזרז את פיטוריה - פה אחד.
ממשלה שאין בה אפילו קול אחד שיצביע נגד החלטותיה "פה אחד", משאירה לציבור לצאת ולמחות בכל דרך חוקית בניסיון למנוע השתלטות על מוסדות המדינה.
בניסיון להבין איך קרה שקרוב ל-15 שנה אנחנו עם נתניהו בראשות הממשלה, הרשו לי להציע הסבר שלא יחמיא לאלה שהתיימרו להציג את עצמם כמחליפיו. רוב הדמויות שהתייצבו מול נתניהו התעייפו כבר בתחילת המערכה שבה נשבעו להחליף אותו, והצטרפו לעגלתו: כך היה עם בוז'י הרצוג, אהוד ברק, בני גנץ, ציפי לבני, בוגי יעלון, ועוד. הם לא היו מוכנים לנהוג כפי שנהג מנחם בגין, שהנהיג את האופוזיציה עשרות שנים במלוא הכנות והרצינות. "אנו משוכנעים כפי שעינינו רואות ברחבי תבל שבלי אופוזיציה אין דמוקרטיה", הוא כתב ב-1959. "בלעדיה - עצם חירות האדם עומדת בסכנה. מדינה לא נותנת זכויות. אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה".
פרופ' דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה בתחום קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, בחר לסיים את חייו בשווייץ, מרצונו. "רוב האנשים שונאים לשנות את דעתם, אני אוהב לשנות את דעתי משום שהדבר מסמן שלמדתי משהו", הוא אמר, בין היתר. ולידידיו אמר לפני שנפרד מהם בטיסתו האחרונה: "החיים בשלבים האחרונים שלהם מיותרים". חבר קרוב שלו סיפר: "דני לימד אותי משהו מאד חשוב - לומר 'אינני יודע'".
נתניהו הבטיח לנו ניצחון מוחלט, הרמטכ"ל זמיר הבטיח הכרעה. בינתיים נלך על המציאות ועל התקווה: המשוררת בכל סרלואי, בספר צנוע שכתוב בסגנון הייקו יפני, כותבת: "הו, ניצחון - בחלקה הצבאית, עשרות זרים".
ואנחנו נמשיך לחפש נחמה, ואחר כך תקומה. תקראו בספר עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים... וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".
הלוואי.
ממשלה שאין בה אפילו קול אחד שיצביע נגד החלטותיה "פה אחד", משאירה לציבור לצאת ולמחות בכל דרך חוקית בניסיון למנוע השתלטות על מוסדות המדינה