בת למשפחה חרדית, ערבייה וקולומביאנית רוצות להביא להפועל קטמון ירושלים אליפות – וזאת הסדרה הכי מתוקה על המסך כרגע. ממתק אמיתי שמחזיר קצת את החיוך בימים אלה. יש דברים שרק כדורגל יכול לעשות, והוא אחד הענפים היחידים במדינה שהדו-קיום בו הוא אמיתי ולא ניתן לערעור. בסוף כולן רוצות לנצח, אז אין זמן להתעסק בפוליטיקה.
בעצם, "אלופות" שיצרו מיכל פארן, יוני פארן ואירמה אדלמן היא בעיטה לתוך הראש של הפוליטיקה. כי בסוף יש פה אנשים שצריכים להסתדר ביחד. "רק בכדורגל החברה הכי טובה שלי יכולה להיות ערבייה", אומרת סמדר כהן על שותפתה לחדר בתול דאר-חליל. מילים שתמיד מרגש לשמוע, ועוד בימים שבהם נראה שהכל מסביב מתמוטט.
הכוח הנסתר של הכדורגל הישראלי הוא לאחד בין כל חלקי החברה, וחבל שלא משתמשים בו מספיק. כל המדינה במאבק, וסוף-סוף יש סדרה שנותנת לנו קצת נחת ועושה את זה באלגנטיות ראויה לציון ובלי ליפול לקלישאות הז'אנר. לא של ז'אנר הדוקו ולא של כדורגל.
"אלופות" מתמקדת בכמה גיבורות, ומצליחה להוציא מהן את המיטב, להאיר אותן באור הכי אנושי שיש ולסיים את הפרק בנימה אופטימית. זאת למרות שמצבו של כדורגל הנשים בארץ לא מזהיר ודרושה עוד המון השקעה כדי שנצליח להגיע להישגים משמעותיים. הסדרה הזאת מראה שיש סיבה טובה להשקיע כסף בענף המתפתח לאיטו. אולי לא נגיע למונדיאל, אבל הרווח לחברה הישראלית יהיה ענק. באנגליה, ספרד וארה"ב השקיעו בכדורגל נשים, והיום המדינות הללו רואות את התוצאות: הנבחרות שלהן הפכו למקור לגאווה לאומית. זה יכול לקרות גם אצלנו, אם נרצה. אם סדרה גורמת לכזאת התרוממות נפש, אז קל לפנטז על מה יקרה אם תהיה לנו נבחרת ברמה גבוהה. כדורגל לא דורש הרבה משאבים, קל מאוד להרים את היוזמה הזאת מהרצפה, ומי שיצפה בסדרה בטוח ישאל את עצמו: "למה לא עושים את זה כבר?"
אם הסדרה הזאת תגרום לילדה אחת לשחק כדורגל, היא כבר עשתה את שלה. אותה ילדה עלולה לגלות שבניגוד לבנים מהכיתה שלה, אין לה איפה ואין לה עם מי לשחק. אבל זה לא המקום להתלונן. זה המקום להחמיא לסדרה מרגשת ואמיתית. השם של "אלופות" אמנם גנרי מדי, היה אפשר לחשוב כמה דקות על שם יותר מעניין, אבל מגיע לה לזכות בכל התארים. סדרה קלאסית של כאן שמוכיחה שיש דברים שבהם לשידור הציבורי אין מתחרים.
בקטנה
אורסטס ביארס יצא לטייל עם הכלב שלו, הותקף באלימות ומת מאוחר יותר. התוקף מסתובב חופשי עד היום למרות שיש תיעוד מאוד ברור שלו ממצלמות האבטחה באזור. בתחקיר מרשים של אדוה דדון בקשת 12 רואים את הרשלנות הבלתי נתפסת של המשטרה. כמה שווים פה חיי אדם? מתברר שלא הרבה, ומפחיד לגלות את זה פעם אחר פעם. התשובות של הבלש שתועדו במצלמה הנסתרת לא עושים טוב לאמון במשטרת ישראל. מישהו צריך להתעורר שם.
