בחודשים האחרונים דאגו יורשיהם של ג'ון לנון וג'ורג' האריסון להוצאות מחודשות של שני אלבומים יפים שהקליטו יקיריהם. האלבומים האלה, שהופיעו במקור ב-1973 – Living in the Material World של האריסון ו-Mind Games של לנון – שפכו אור מחודש על הקריירה הפוסט-ביטלסית שלהם. כמה חודשים קודם לכן דאג גם פול מקרטני למהדורת יובל מורחבת לקלאסיקה שלו מאותה שנה מופלאה – Band on the Run של ווינגז.
גם רינגו סטאר הוציא אלבום ב-1973, Ringo, הנחשב עד היום לפסגת קריירת הסולו שלו. אלא שבניגוד לחבריו, המתופף הוותיק בחר שלא לנבור בעבר, ובמקום זה הוא חוזר כעת עם אלבום חדש, Look Up.
לו היה צריך לסכם במילה אחת את קריירת הסולו של סטאר, נדמה שהבחירה הייתה ב"חמודה". הוא מעולם לא היה כותב שירים גדול, ואין לו קול מרשים וכישורי הבעה שיפילו את המאזין. גם כמתופף הוא תמיד העדיף לברוח מסולואים וירטואוזיים, אבל ידע, ועדיין יודע, להחזיק קצב כמטרונום אנושי. לכל אלו יש הוכחות גם לאורך 11 השירים של Look Up.
באלבום השני שהוציא לאחר פירוק הביטלס, Beaucoups of Blues, טס סטאר לנאשוויל כדי להקליט שירים בסגנון האהוב עליו – קאנטרי. 55 שנה אחרי הוא שוב עשה את הדרך לשם כדי לחזור עם אחד האלבומים החמודים שלו מהשנים האחרונות. על העטיפה הוא מצולם עם כובע בוקרים, וגם המוזיקה נשמעת כאילו הוא הגיע לאולפן על גבי סוס. סטאר תמיד ידע לקבל קצת עזרה מחברים, וגם הכיף הבלתי מחייב העולה מ-Look Up הושג הודות לאחד כזה – המפיק ונגן הגיטרה הוותיק טי-בון ברנט. הנגינה שלו במרבית השירים כאן הופכת את Look Up לשלו לא פחות מאשר של סטאר.
גם האורחים האחרים, ובהם הגיטריסט בילי סטרינגס והזמרת אליסון קראוס (בדואט היפה Thankful החותם את האלבום), נותנים עבודה טובה. התוצאה היא אלבום חמוד, המזכיר שלפעמים התפקיד של מוזיקה הוא רק להעלות חיוך.
