בעיתון הבית של טראמפ, 'הניו יורק פוסט', פתחו שמפניות: "האסון הקופתי של דיסני מוכיח שוב: Go Woke, Go broke!" (בתרגום חופשי: "תיכנע לפרוגרס, יבוא הכונס"). 'שלגיה' אכן מגמגם בקופות עם 43 מיליון דולר בסופ"ש בארה"ב, פחות מהתחזיות שדיברו על 48 מיליון - מה נאמר, התרסקות קולוסאלית שלבטח תמוטט את דיסני - מול תקציב של 300 מיליון דולר והרבה דם רע. יש רק בעיה קטנה: מאמר המערכת השלם שהוקדש לניתוח הכישלון הנורא פורסם בטראמפטון ארבעה ימים לפני צאת 'שלגיה' לאקרנים. בינתיים, בעולם מקביל, מבקרת ב'אינדיפנדנט' שקטלה את הסרט, לא שכחה לכלול אבחנה חשובה לגבי איכויות המשחק של גל גדות: היא תמכה במדינתה אחרי 7 באוקטובר.
'שלגיה' הוא בשלב הזה מה ש'ג'וקר 2' היה ב-2024: פיניאטה מושלמת, הסרט שכולם נהנים לחבוט בו מימין ומשמאל ולשמוח בכישלונו: כוכבת אחת פרוגרסיבית ופרו-פלסטינית בוטה, כוכבת שנייה ישראלית שאשמה בג'נוסייד והסרט גם מסחרי ומחושב מדי וגם פמיניסטי ומתקדם מדי. אה ובל נשכח את הגמדים הדיגיטליים, החיות הממוחשבות והשירים - מי היה מאמין שתמצאו כאלה בסרט דיסני. כמו שלימדו אותנו מנהיגים מיומנים בישראל - השנאה היא מה שמאחד אותנו. ובשבילה מספיק להתבכיין ברשתות ולא, נניח, לצפות בסרטים.
דיסני תשרוד ותדע להסתגל עם סרטים שמרניים יותר או פחות. מי שכן צריכה לדאוג היא גדות. גל השנאה העכור ל'שלגיה' לא ימנע מדיסני להפיק עוד מחזורים מאוסים - כרגע זה הדבר היחיד שהם יודעים לעשות - אבל כן מסמן לאולפנים האחרים שחלפו הימים שבהם הקהל האמריקאי חיבק בחדווה כוכבת ישראלית עם מבטא. כשגדות לוהקה ל'וונדר וומן' לפני עשור, מנחי הלייט-נייט הוקסמו וציחקקו כשסיפרה על השירות בצה"ל. עכשיו צריך חברת אבטחה כדי שחלילה לא ידחפו לה מיקרופון בפרמיירה כדי לשמוע מה דעתה על מתווה וויטקוף.
זו לא רק המלחמה בעזה: ב-2017, קצת אחרי עידן אובמה, כוכבת שזופה עם הגייה זרה נחשבה ל"אקזוטית" פינת "חמודה". גדות הייתה פנלופה קרוז מהמידל-איסט. היום כל האינטרקונטיננטליה הזו מתויגת באמריקה כ"משחק גרוע". גדות לא אשמה בצרות של 'שלגיה' - למעשה היא מנקודות האור בו - אבל כמו שכבר הבנו, כשצריך לקחת אחריות, תמיד יימצא הפראייר, או הפראיירית: זאת שאפשר לדרוך על הכוכב שבדיוק קיבלה בשדרה.
