כמעט בלתי נתפס שאלבומם המשותף של דודו טסה וג'וני גרינווד יצא בקיץ 2023, רגע לפני שהמציאות התהפכה על הראש. ליצירה שלהם קוראים 'שכנך הוא קרובך' (Jarak Qaribak) והבתים השרופים בניר עוז מגלים עד כמה זה מסוכן. לא פלא שמיד אחר כך, כשרוב העולם הפנה גב לכאב האדיר של הציבור הישראלי, הקוצים נשלפו פנימה והחוצה. אבל שנה וחצי אחרי, למרות הכל, יש סאונד אחר שנשמע בתוך הקולות הרדיקליים ששולטים במרחב. צריך להתקרב כדי לקלוט אותו וסבלנות, כי ייקח זמן עד שיגרום לאנשים להבין שיכול להיות פה אחרת. אבל בינתיים הוא ממלא את הרחובות בירושלים ובתל-אביב, שם אנשים יוצאים כדי להיאבק על העתיד וגם מוצאים את המקום בלב ללכת למלא את הבארבי ביפו כדי לשמוע מוזיקה ערבית שמנגנים יהודי יוצא עיראק ובריטי שחוטף בגלל הסכמתו להופיע בישראל ואיתם זמרים וזמרות מכל הסוגים והמינים. זאת שעה וחצי שבה האזעקות מתחלפות במצב צבירה אחר: כאן מחלימים. באחד מרגעי השיא של המופע, טסה הזמין אורחת יוצאת דופן לביצוע משותף: כרמלה טסה (במקור אמירה), אמו של דודו, שעלתה מבגדד ותמיד רצתה להיות זמרת בעצמה. "יש לנו הזדמנות לתקן", אמר טסה על אמו, אבל נדמה שהתכוון לכל מי שהגיע למרות הצער, הפחד וחוסר האונים, כדי לשמוע את קראר אל-סעדי מבגדד וג'יאנה נדאף מנצרת, ועוד הרכב של 15 מוזיקאים שניגנו פסקול של תקווה. זאת הייתה תזכורת חיונית שכולנו, איכשהו, שייכים לאותה משפחה, ובניגוד למילים של השיר החותם, 'הגולה', יש לאן לחזור. תמיד יש לאן לחזור.