באוקטובר 2023, כשהיא ואמה הקשישה הגיפו את חלונות חנות הבדים שלהן במרכז "רסקו" בקריית-שמונה ונמלטו מהעיר בעקבות הפחד מפלישת כוחות רדואן, איילה עמאר האמינה שבתוך שבוע או שבועיים הן ישובו למכור את הבדים המיוחדים והאופנתיים שלהן. אבל כעת היא החליטה לסגור אותה לצמיתות.
"חזרתי לקריית-שמונה ב-1 בפברואר ופתחנו את החנות, אבל אנחנו לא יכולות להמשיך כך יותר", הסבירה. "רוב התושבים עוד לא חזרו לעיר וליישובי הסביבה שפונו ובקושי לקוח אחד או שניים נכנסים לכאן ביום, וקונים מטר בד או שניים. אני לא יכולה להמשיך ולהפעיל ככה חנות ולשלם שכירות ומסים, במיוחד אחרי שבמהלך המלחמה לא קיבלנו שקל אחד פיצוי מהמדינה כי אנחנו מוגדרים כעוסק זעיר".
3 צפייה בגלריה
(איילה עמאר, בעלת חנות בדים: "בקושי לקוח אחד או שניים נכנסים לכאן ביום, וקונים מטר בד או שניים. אני לא יכולה להמשיך ולהפעיל ככה חנות ולשלם שכירות ומיסים" | צילום: אביהו שפירא)
שלשום פירסמה עמאר בקבוצות הווטסאפ המקומיות של העיר פנייה לתושבים בבקשה שיגיעו לקנות את הבדים היפהפיים במחירי עלות. "יש לנו פה סחורה שעלתה לנו יותר מחצי מיליון שקלים", סיפרה. "לא דמיינתי שאגיע למצב הזה. אין לנו חשק יותר לפתוח את החנות. התעייפנו. חשבנו שאחרי הקורונה נחזור לשגרה, אבל אז הגיעה המלחמה. לצערי גם חנות הבגדים שהייתה כאן ברחוב לא תיפתח יותר, וגם בעלי חנות התכשיטים הסמוכה הודיעו שהם לא יחזרו. חנות הבדים הזאת הייתה החיים שלנו וכל בני המשפחה היו עובדים כאן ועוזרים לי ולאמא שלי, בת ה-80, שניהלה את העסק. אני הרוסה נפשית".
"אזור מוכה אסון". כך מכנים אנשי עיריית קריית-שמונה ויזמי התעשייה והתעסוקה המקומיים את העיר שפונתה מתושביה לפני כשנה וחצי, ושעד פרוץ המלחמה הייתה המרכז הכלכלי והמסחרי של כל תושבי האזור. העיר, שהייתה הלב הפועם הכלכלי, נותרה "עיר רפאים" שמחכה לנס.
3 צפייה בגלריה
רן נקש, בעל מפעל: "בתור יזם שיש לו שתי חברות תעשייתיות, שלושה סטארטאפים, ומיזם ענק של מיקרו־תעשייה, אני מרגיש שלא עזרו לי בדבר"ה | צילום: אביהו שפירא
קניון "שמונה באמצע", המרכז המסחרי הוותיק במרכז העיר, נפגע במהלך המלחמה שלוש פעמים מפגיעות ישירות והוא עתיד להיפתח רק בחודש אוגוסט, לאחר שיושלמו עבודות השיפוץ והשיקום. בינתיים, כ-75 החנויות והמשרדים ששירתו את תושבי האזור ואת המבקרים סגורים, למעט סניף הבנק בקומה הראשונה. בחזית סניף סטימצקי הנעול מתנוססים עדיין השלטים של מבצעי ראש השנה מ-2023, ובתוכו הספרים והמשחקים מעלים אבק.
כ-24 אלף תושבים חיו בקריית-שמונה עד פרוץ המלחמה. "העיר הזאת, לעניות דעתי, תרד ל-14 אלף תושבים בעשורים הקרובים", העריך בתסכול יגאל אדרי, מנכ"ל הקניון. מאז אוקטובר 2023 ועד היום ממשיכה העירייה, בהנחיית משרד הפנים, לגבות תשלומי ארנונה עבור הקניון הפגוע. "זה נראה לך נורמלי שאני צריך לשלם ארנונה כרגיל ואחר כך מי יודע מתי ישפו אותי על זה?" שאל בתסכול. "כמו עסקים רבים עצרנו את תשלומי המסים העירוניים, אבל החוב בעירייה הולך ומצטבר".
“אזור מוכה אסון”
עד פרוץ המלחמה נאבק ירדן ארליך, מנהל אגף תעשייה, עסקים ותיירות בעיריית קריית-שמונה, כדי להביא עוד יזמים ולפתח את התעסוקה והכלכלה המקומיות. בזמן שבממשלה מדברים כעת על פיתוח האזור והבאת מפעלים חדשים, הוא מנסה להציל את אלו שעומדים בפני קריסה: "80 אחוז מהמסחר לא קיים פה עדיין. 60 אחוז ממקומות התעסוקה עוד לא חזרו, ובענפי התעשייה והמלאכה מעסיקים רק 20 אחוז מכוח האדם בהשוואה ללפני המלחמה. קריית-שמונה היא לא כמו זרעית או מטולה. זו עיר עוגן משמעותית שמשפיעה על כל הכלכלה במרחב. יש פה אירוע ייחודי של אזור שהמסחר, התעשייה והכלכלה בו נעצרו כמעט לחלוטין. אי-אפשר ללחוץ על כפתור ושהכל יחזור לפעולה כאילו האזור הזה לא היה תחת מלחמה ופינוי במשך שנה וחצי. זה אזור שחובה להכיר בו ולתת לו מענה כ'מוכה אסון'. מגזר עסקי שלם מרגיש עכשיו אבוד ובקריסה. זה משבר אמיתי. משבר כלכלי, ומשבר של אמון במוסדות המדינה. היזמים ובעלי העסקים והמפעלים בסך הכל רוצים לחזור ולשקם את הפעילות שלהם והם הולכים לאיבוד".
באזור התעשייה הצפוני של קריית-שמונה מנסה רן נקש, מנכ"ל סאן טקטיקל (SAN Tactical), לשקם את מפעל מערכות הפריצה הטקטיות שאותו התעקש להעתיק בחזרה לעיר מסיבות אידיאולוגיות. אלא שהוא עומד חסר אונים נוכח התחושה שהוא לבד במערכה. את מפעל מדפסות תלת-הממד שהקים לפני שנים אחדות הוא עדיין לא החזיר לעיר. עלות העתקתן, בפעם השלישית מאז פונו, יקרה מדי. נקש, יוצא יחידת דובדבן, שירת תקופה ארוכה במילואים, במקביל לניהול חברות ההזנק שהקים עם שותפים בקריית-שמונה. כעת הוא מרגיש שבניגוד לשדה הקרב, בתעשייה הגלילית אין כל גורם ש"שומר לו על הגב". "במשך שנה וחצי לא עזרו לי בדבר. אפילו לא במרחבים מוגנים שביקשנו לקבל כדי להמשיך ולעבוד, עד שפינינו את המפעלים ויצאנו מכאן", תיאר. "בתור יזם שיש לו שתי חברות תעשייתיות, שלושה סטארטאפים ומיזם ענק של מיקרו-תעשייה, אני מרגיש שלא עזרו לי בדבר".
ההתמודדות שלו מול הבירוקרטיה נראית כמופת של אטימות: "מס רכוש למשל הורו לי להמשיך לשלם משכורות לעובדים ולהחזיק את העסק חי, והם ישפו אותי על הנזקים. אבל כשהגשתי תביעה על סך 900 אלף שקל רק על עלויות העתקת המפעלים מחוץ לטווח האש, קיבלתי תשובה שייתנו לי 150 אלף שקל ותיק התביעה ייסגר. לא היה לי אפילו עם מי לדבר אלא להתחנן בפני תיבת מייל. רק אחרי ששכרתי עורך דין שעלה לי 25 אלף שקל הוא הצליח לאלץ אותם לפתוח את התביעה מחדש ולהכיר בטעות שלהם, כי 'לא שמו לב שאני בעל מפעל בקריית-שמונה', וההוצאות שלי הוכרו אז לצורך פיצויים".
ההבטחה של משרד הכלכלה
גורמים במשרד הכלכלה טוענים שהעיכוב במתן מענה לצורכי האזור הוא רק בשל הדיונים על תקציב המדינה שעבר אתמול, אך במינהלת הצפון ממתינים כבר חודשים לתוכנית המענה הכלכלי שצריכה להגיע לאישור הממשלה. במשרד הכלכלה מבטיחים שאוטוטו יציגו תוכנית "חסרת תקדים" בתקצוב של יותר מ-300 מיליון שקל וזו תציג מגוון פתרונות ליישובי קו העימות הצפוני. "ניתן כל שקל שנדרש למען האזור ונדאג להתפתחותו", הבטיח בכיר במשרד הכלכלה.
אלא שבצפון חוששים שהתהליך ייקח עוד זמן רב. "משרד הכלכלה פועל בצורה של מאקרו. אבל עסקים קטנים למשל שמתמודדים במקביל עם הקשיים במשפחה וההלוואות ובנקים ונושים ועוד – הם לא פוגשים את הפעילות של המאקרו. הם גם לא יודעים איך בכלל להגיע להחלטות הממשלה ולהיעזר בהן", הסביר ארליך. "יש לנו תוכנית עבודה, אבל מה שאין לנו לצערי זה זמן.
המדינה לא מבינה את האירוע. היא לא מבינה שעליה להילחם כדי להחזיר לכאן את כל המפעלים והעסקים שעזבו, ושאין להם כל סיבה כלכלית לחזור".
בימים אלו פועלים ארליך והמנהיגות המקומית יחד עם קרנות רש"י, "ביחד" ו"עוגן" לגיוס משאבים מהפילנתרופיה להקמת פלטפורמת RecoveryHub מקומית ואזורית, שתייצר מנגנון ליווי לעסקים, בתקווה שגם המדינה תתגייס ותצטרף למיזם.
איילה עמאר, בעלת חנות בדים: בקושי לקוח אחד או שניים נכנסים לכאן ביום, וקונים מטר בד או שניים. אני לא יכולה להמשיך ולהפעיל ככה חנות ולשלם שכירות ומסים
רן נקש, בעל מפעל: בתור יזם שיש לו שתי חברות תעשייתיות, שלושה סטארטאפים ומיזם ענק של מיקרו-תעשייה, אני מרגיש שלא עזרו לי בדבר
