מחקרים מראים כי לנוער של היום יש סף ריגוש גבוה. הצורך באדרנלין לא מוצא שובע ובא לידי ביטוי באתגרים מסוכנים (למשל אתגר הקרוסלה, שבעקבותיו אושפזו מספר ילדים). חלק מהצורך בריגושים נובע מהשפעת המסכים ומ"פומו" – החרדה להפסיד או להחמיץ כל ריגוש, תופעה או אתגר שקורה. במצב זה, תחושת השיעמום הופכת לבלתי נסבלת כמעט.
אולם השיעמום אינו מצב שלילי בהכרח, אלא הזדמנות לפתח יצירתיות, חשיבה עצמאית ויכולת לפתור בעיות. רבים מההורים חוששים מהרגע שבו הילד אומר "משעמם לי", אך במקום למהר לספק לו פתרון, כדאי לתת לו זמן לחפש אותו בעצמו. דרך זו מחזקת חוסן רגשי ומכינה את הילד לחיים האמיתיים.
אז איך עושים את זה הלכה למעשה?
שיחה על ניהול רגשות: פעמים רבות אנחנו נבהלים כשהילד שלנו עצוב, פגוע או מתוסכל. אך דווקא אלה הם רגשות שחשוב שהילד יעבד אותם, יחד עימנו, ויבין מה יכול לעזור לו במצבים אלו. גם השיעמום הוא רגש כזה, שגורם לנו לתחושת ריקנות, חוסר מנוחה ולפעמים אף לתחושות חרדה של ממש, ודורש עיבוד.
הסבירו לילדים כי שיעמום אינו האויב: לפי מחקרים, חשוב לעזור לילד או לבן הנוער ללמוד כיצד לבלות את שעות הפנאי בדרך שתתרום לרווחתו הנפשית ותפתח אצלו מיומנויות חברתיות, חשיבה עצמאית ואחריות. הסבירו שכשאנחנו בורחים בכל רגע אפשרי לסמארטפון או לנטפליקס, זה מכניס אותנו למצב של בהייה מנוונת. שיעמום, לעומת זאת, יכול להביא עימו יצירתיות, דמיון וחשיבה עצמאית.
תנו דוגמה אישית: הראו לילדים כיצד אתם עצמכם מתמודדים עם רגשות שליליים בכלל, ועם שיעמום בפרט. ספרו להם על הילדות שלכם. האם ההורים שלכם יצאו מגדרם כדי לשעשע אתכם? אצלי ההורים הסבירו שעליי להעסיק את עצמי – לקרוא ספר, להיפגש עם חברות, למצוא לעצמי חיים. היום אנחנו לא מעיזים להגיד לילדים דבר כזה. הפגת השיעמום נתפסת בעינינו בטעות כחלק מהמטלות ההוריות שלנו.
עידוד יצירתיות: עזרו להם למצוא פעילויות יצירתיות ותחביבים שמעניינים אותם ונותנים ביטוי לכישורים שלהם. כך, בפעם הבאה שהם ישתעממו, יהיה להם פתרון.
הכותבת היא מומחית למחקר תרבות הילד והנוער, ומחברת הספר "שוקולד לארוחת בוקר".
