שלוש שנים חלפו מאז שנעלמו עקבותיו של מוישי קליינרמן, הנער בן ה-16 ממודיעין-עילית, שנראה בסביבת הר מירון ומאז איש אינו יודע מה עלה בגורלו. למרות הימים הרבים שחלפו, אימו גיטה אינה מאבדת תקווה ועדיין בטוחה שלסיפור של מוישי יהיה סוף טוב.
אימו של מוישי מתארת את הכאב היומיומי ואת הציפייה לבשורה שתשים סוף לסיוט שנמשך כבר שלוש שנים ואת התחושה שהחקירה נתקעה. "לא ייאמן שעברו שלוש שנים. אף אחד לא האמין שהסיפור הזה יימשך כל כך הרבה זמן. אנחנו צובטים את עצמנו לבדוק אם אנחנו בחלום או במציאות, מסתכלים בתמונות של מוישי בחדר שלו ואומרים 'וואו, הכל יתום כל כך'. שלוש שנים אין אות חיים, דרישת שלום, אין שום זכר".
"עדיין קשה לישון בלילה וקשה לתפקד", שיתפה האם בתחושות הכאב וחוסר הוודאות. "כל בוקר מחדש כשאני קמה אני אומרת 'איפה מוישי נמצא?' אני שולחת את הילדים למסגרות ואומרת 'איפה מוישי נמצא?' בערב הילדים הולכים לישון ואני שואלת 'איפה מוישי?' בחגים ובשבתות אנחנו מכינים לו מקום בשולחן. הילדים פותחים את הממתקים ומכינים לו 'פעקאלע' (שקית) של ממתקים. אחותו הקטנה בת השש הייתה בת שלוש כשהוא נעדר, והיא כל הזמן מחפשת אותו ושואלת איפה הוא. היא חושבת שאולי היא זו שתהיה שתמצא אותו. היא לקחה את זה מאוד קשה".
לדברי האם, כבר יותר משנה שהמשפחה לא קיבלה אינדיקציה היכן יכול להיות מוישי. "אנו מבינים שהמשטרה וכוחות הביטחון עסוקים מאוד מ-7 באוקטובר, אך תמוה שבחודשים האחרונים נותק לחלוטין הקשר עם המשטרה, ואנו שואלים אם יש חדש שלא מספרים לנו? האם התייאשו במשטרה? האם התיק נגנז? נשמח לקבל עדכונים מהגורמים הרלוונטיים בחקירה", הדגישה.
למרות השנים שעברו, היא עדיין מלאת תקווה שיהיה לסיפור הזה סוף טוב. "מוישי אמור להיות היום בן 19 וחצי. זה כבר בחור שאני לא יודעת אם אפשר לזהות אותו, כי זה זמן משמעותי בגילים האלה. אני עדיין מלאת תקווה ואמונה שלא רק מה שמבינים קיים, אמונה זה מעבר למה שמבינים. אנחנו יהודים מאמינים. אני משתדלת להיאחז באמונה".
עם כל הצער, הכאב והגעגועים, לפני ארבעה חודשים ילדה קליינרמן אח נוסף למוישי. "השם נתן לנו מתנה ונתן לנו תינוק לפני ארבעה חודשים, שקראנו לו יוסף חיים", סיפרה. "שהשם יוסיף חיים, שיהיה לנו אות חיים ממוישי ויוסיף חיים לבית שלנו ולעם ישראל. מוישי היה מאוד שמח אם הוא היה יודע שיש לו אח".
קליינרמן הפכה את הכאב לשליחות, וכיום היא עוזרת למשפחות למנוע היעדרות כמו של בנה. "יצא לי לדבר עם אמהות שהילד שלהן נעדר, כדי למנוע אסונות. ברוך השם מנענו הרבה מקרים כאלה. כשאני רואה עוד ילדים נעדרים כמו היימנוט, זה מזעזע אותי ובלתי נתפס. אי-אפשר להכיל את זה".
מלבד מוישי, גם גורלה של היימנוט קסאו בת העשר לא ידוע, אחרי יותר משנה שנעלמה מאזור ביתה שבצפת. בשל כך, יצאו אתמול כ-100 בני אדם לצעדה לכיוון הכנסת בירושלים בדרישה לעשות הכל כדי למצוא אותה.
טספאו, אביה של היימנוט, נאם מול הכנסת ותהה: "איך ילדה נעלמת ולא עושים הכל כדי למצוא אותה? אני דורש שהמשטרה והממשלה יעשו הכל למצוא אותה. זה לא הגיוני".
אבי יצחק, שהוביל את התהלוכה, זעם: "תפסיקו לעבוד עלינו בעיניים. זה בגלל שהיימנוט לא בצבע הנכון ואין להם אמצעים, והיא לא גרה במושב או בקיבוץ". רונית צימרמן, תושבת הוד-השרון, אמרה: "הסיפור הזה לא זוכה לשום תשומת לב, אני רוצה להעלות את המודעות. כמו שאר החטופים שמגיע להם לחזור לבית. אין מספיק אנשים שמגיעים להפגין. אם אנחנו לא נעשה את זה – אף אחד לא יעשה את זה".
ח"כ משה סלומון הצהיר: "הנושא לא יורד מסדר היום בכנסת. אנו פועלים לשנות את הגדרתה של היימנוט מנעדרת לחטופה כדי להכניס גורמי חקירה נוספים". ח"כ פנינה תמנו-שטה הצטרפה לקריאה: "מדובר במקרה חטיפה, לא בהיעלמות. המשטרה והשב"כ לא עושים מספיק".
