העונה הנוכחית של "קופה ראשית" בצל המלחמה, המאבק להשבת החטופים והתחושה בקרב חלקים מהעם שהדמוקרטיה שוב בסכנה, חידדה עוד יותר את השאלה שמרחפת מעל הסיטקום הפופולרי: האם "שפע יששכר" הוא בועה מנותקת או דווקא המציאות שמחוץ לרעש הפוליטי והתקשורתי? האם היא תוקעת את הראש בחול או שדווקא הראש שלה בריא וזאת המיטה שמאוד חולה?
ייתכן שישנה אופציה שלישית, שהודגשה היטב בפרק הסיום היפה ששודר אמש: "קופה ראשית" היא פשוט הקומדיה שהציבור הישראלי זקוק לה, במיוחד בימים אלה. העובדה שאין בה ממש חתרנות ומנגד שהיא עוסקת ללא הרף בעליבות האנושית (בגרסתה המקומית) נותנת לה מרחב תמרון שאין ל"ארץ נהדרת" ו"שבאבניקים", למשל, שכרוכות באקטואליה. זאת קומדיית מצבים ש"המצב" כמעט ולא נוגע בה, אבל נדמה שתוכנת ההפעלה שלה – השאיפה להיות חמימה ועוקצנית בו-זמנית – נובעת מתוך הבנת האבסורד הקיומי שנקרא "ישראל", ודאי מאז 7 באוקטובר. זאת סדרה מאוד מנחמת, אבל היא גם לא משקרת.
כנראה לא במקרה, העונה נגמרה בפרק שנגע בעצב ישראלי רגיש למדי: מוסד המשפחה. מרכז הפרק הוא שירה (נועה קולר הפנטסטית), שמקבלת זימון לראיון עבודה מבטיח, שאולי יחלץ אותה מהדאגה האינסופית למחסנים ולקופות. אלא שלעובר שלה היו תוכניות אחרות והיא מוצאת את עצמה יולדת ברכב עם מיטב הקולגות מ"שפע יששכר", שחלקם מעריצים אותה באופן קיצוני (ראמזי) ואחרים בזים לה בפניה ושלא בפניה (כוכבה). אבל ברגע הזה, שבו אושר וחרדה מתערבבים בכאב פיזי בלתי נסבל, שירה מקבלת מכל אחד את מה שדרוש לה: ליטוף (מראמזי) וסטירה (מכוכבה).
לכן גם סמלי למדי, ש"קופה ראשית" נפרדת זמנית מהצופים והצופות מספר ימים אחרי ש"ניתוק" המדוברת סתמה את הגולל על עונתה השנייה. למרות ההבדלים התהומיים בין שתי הסדרות (מהסגנון ועד התקציב), שתיהן מנסות לומר משהו על ברגים קטנים במכונות גדולות. ובעיקר, שתיהן תוהות אם בעולם שבו יש למקום העבודה חשיבות דרמטית, בכלל ניתן להפריד בין מי שאתה בבואך לבין מי שאתה בצאתך. בישראל, שבה ממילא הכל גדוש במטענים היסטוריים, פוליטיים ודתיים – גם הסופרמרקט – זאת סוגיה כבדה במיוחד.
התשובה של "קופה ראשית", בפרט בפרק אמש, היא פשרה אופטימית ואוהבת אדם, היכן שאפילו כוכבה (קרן מור האיקונית) רואה בעצמה דודה של הרך הנולד וראמזי (אמיר שורוש) הערבי יהיה יקר לו יותר מהרבה יהודים. זאת אולי לא המשפחה ששירה חלמה עליה, אבל זאת המשפחה שיש לה והיא עדיפה על כלום. לא פלא ש"קופה ראשית" כה אהובה: בשביל לא מעט אנשים זהו תיאור לא רע של מדינת ישראל.
בקטנה
כותרת על המסך בתוכניתו של שמעון ריקלין בערוץ 14 הכריזה: אבישי רביב )"שמפניה"( הינו "מקורב" של רונן בר והוא אף זה ש"שולח" אותו להתראיין. הטענות, שלא גובו בראיות חס וחלילה, נשמעות משונות עוד יותר לאור השיחה המגומגמת והמיותרת של רביב עם עודד בן עמי בחדשות 12 , שם "שמפניה" לא תרם מאומה והצהיר שוב ושוב שאין לו מושג מה קורה במשטרה ואם הכהניזם חדר אליה. אלא שבסוף רביב גם מילמל שהוא "מאמין" ש"יש חדירה, כן", מה שהספיק כדי שתופיע הכותרת: "אבישי רביב: יש חדירה של הכהניזם למשטרה". הרי למה שרק בערוץ 14 יזלזלו באינטליגנציה?
