ב-7 באוקטובר, רס"ן חן בוכריס ז"ל (26), סגן מפקד מגלן הצעיר ביותר אי פעם, התעורר לקול האזעקות בבית הוריו באשדוד ומיהר לבסיס היחידה בדרום הארץ. משם יצא בג'יפ עם חוליית הפיקוד הקדמי ככוח החלוץ של התגבורת שנשלחה לעבר קיבוץ נחל עוז.
על פי תחקיר צה"ל, מעט אחרי 12:00 בצהריים הצוות נתקל במארב של עשרה מחבלים בחורשה צמודה לקיבוץ, וניהל בחירוף נפש קרב גבורה שבדיעבד פתח את ציר התנועה לנחל עוז ואיפשר הגעה של כוחות נוספים. מפקד הכוח חן הספיק לשלוח לחבריו ליחידה את מיקום המחבלים בווטסאפ ולקרוא לכוחות נוספים. סרן יפתח יעבץ ז"ל, קצין האג"ם של היחידה, נהרג במהלך הקרב, בעוד חן נפצע. סמ"ר אפיק רוזנטל ז"ל מיהר לטפל בו, ושניהם נפלו במכת אש נוספת של המחבלים. שני חברי הצוות הנוספים שרדו. אחרי כשעה וחצי הגיע למקום כוח מגלן נוסף לצד אלוף במיל' נועם תיבון, שנעזר בציוד של חן כדי להסתער על המחבלים הנותרים. מאוחר יותר אמר תיבון: "אומץ הלב והגבורה של חן, יפתח ואפיק וחבריהם ממגלן ומהצנחנים הציל את קיבוץ נחל עוז".
לאחר מותו, משפחתו של חן מצאה את המסרים הקצרים שהיה כותב לעצמו עבור תדרוכים לפני מבצעים מיוחדים ומשימות שונות. רבים ששירתו לצידו חשפו את הסיפורים שמאחורי המשפטים שהותיר אחריו. אחד מאותם חיילים אף חשף לפני מספר חודשים כי קרא לבתו הבכורה על שם מפקדו הנערץ, שבמכתב שמסר לו כתב: "לטעמי, כל אחד מאיתנו מחויב להרגיש שלא רק ברגע מותו הוא מגיש דין וחשבון על מעשיו. אלא שבכל דקה ודקה מחייו יהיה מוכן להתייצב בפני עצמו ולומר כך וכך עשיתי".
הדמות שמצטיירת מהמילים שכתב, מהמשפטים שהאמין בהם, היא דמותו של המפקד בשדה הקרב. חן ראה שליחות בתפקידו, הפגין אומץ ונתן השראה לכל מי שפגש בו. הוא מסמל את רוחם של כל המפקדים שהסתערו בראש כוחותיהם אל מול אויב בעדיפות מספרית, נתנו דוגמה והקריבו את חייהם בקרבות גבורה שהצילו חיים רבים.
רס"ן ש', אחיו של חן, הסביר בעבר בראיון ל-ynet: "אוי ואבוי אם מישהו ירחם על אחי על זה שהוא נפל. מישהו אמר לי לפני כמה ימים שאחי נרצח. הוא לא נרצח, הוא נלחם, ונפל כשנלחם. אלה חייו ואלה היו חייהם של הרבה מפקדים ולוחמים ביום הזה. זה תפקידנו – לרוץ מול האש, להרוג, ולפעמים אנחנו נהרגים. כשחן שמע שהותקלנו הוא חייך – ויצא להסתער".
"לא מתים מקושי, אבל אפשר למות מפחד"
בוכריס הגיבור.
בוכריס היה גיבור. אבל גיבור שונה, גיבור פשוט, אבל הכי פשוט שרק אפשר.
הכרתי גיבור פשוט, ללא ווסאח וללא גינוני כבוד, לא צבאי ולא אזרחי. איש פשוט, איש של אנשים ומקצוע.
לבוכריס היה את השעון הכי פשוט, שעון קסיו, עם שעה וסטופר ולא מעבר.
בוכריס לא היה אוהב, לא קפה ולא שתייה עם אלכוהול, מקסימום תה, ואם רצית לפנק אז מיץ תפוזים סחוט, לא מעבר.
בוכריס לא היה אוהב טקטי, היה אוהב מדים צה"ליים פשוטים.
בוכריס הוציא רישיון נהיגה בגיל מאוחר ולא היה הנהג הכי מיומן שיש. אבל בוכריס היה מוציא 100 באנ"ה (מערכת בקרה בטיחותית בנהיגה צה"לית).
בוכריס היה מזמין במסעדות במקסימום פלאפל ואם התפנק גם צ'יפס, אבל כשהיה עושה לנו ערב לפורום מוביל, היה קונה את כל הבשרים בחנות, והכל על חשבון בעל הבית.
בוכריס היה צנוע, בכל פעם שהקריאו את שמו או "הרימו לו", היה מביט לרצפה עם חיוך ביישני.
בוכריס לא היה פלרטטן, שיחה איתו תמיד עם משמעות או ערכיות כי אחרת זה סתם בזבוז זמן.
בוכריס שקבעתי איתו שעה שניפגש לטיול בצפון איחר בשעתיים, כי לא ידע להחליף פנצ'ר, אבל התעקש ללמוד להחליף גלגל ולהצליח לבד.
בוכריס לא היה טוב בירי, אז היה יורד לבד למטווח ומתאמן שעות בשביל לקלוע אחר כך בול במטרות.
בוכריס לא עבר יום אחד מתקן בבוחן קצינים, אז חזר והתאמן שעות עד שעבר בהצלחה.
בוכריס לא נולד עם כישרון להכל, אבל התאמן והתאמן בשביל להיות מוכשר בכל דבר.
הוא אמר שלא מתים מקושי, אבל אפשר למות מפחד. אז זה ממש היה המשפט שלו. הכל עם חיוך וחן. בשבילי זהו חן, גיבור שלא נולד גיבור אלא נלחם כל חייו כדי לעשות עבודה פנימית אישית ולהיות כל כך גיבור.
חן, עם צניעות וענווה והרבה פשטות.
זהו חן בוכריס הגיבור.
++++++++
"אני זוכר יום לפני בוחן פלוגה שהיה לנו, חן מתאמן כמו חיה. אני שואל אותו למה ושהוא יכול לפגוע בעצמו ולהיות עייף לפני הבוחן.
הוא חייך ואמר שלא מתים מהקושי, אבל אפשר למות מהפחד.
ואני הסתכלתי עליו, לא יודע מה עובר לו בראש. אני רק הרגשתי זכות שזה המפקד שלי ודמיינתי מלחמה איתו.
באמת הרגשנו הכי מוגנים והכי חזקים כשהוא היה המפקד. בלתי ניתנים לעצירה.
לא מתים מהקושי, זה המשפט שילך איתי עד סוף החיים".
*הכותבים הם חבריו של חן ששירתו לצידו בצה"ל
*הכותבים הם חבריו של חן ששירתו לצידו בצה"ל
אני זוכר יום לפני בוחן פלוגה שהיה לנו, חן מתאמן כמו חיה. אני שואל אותו למה ושהוא יכול לפגוע בעצמו ולהיות עייף לפני הבוחן.
הוא חייך ואמר שלא מתים מהקושי, אבל אפשר למות מהפחד.
ואני הסתכלתי עליו, לא יודע מה עובר לו בראש. אני רק הרגשתי זכות שזה המפקד שלי ודמיינתי מלחמה איתו.
באמת הרגשנו הכי מוגנים והכי חזקים כשהוא היה המפקד. בלתי ניתנים לעצירה.
לא מתים מהקושי, זה המשפט שילך איתי עד סוף החיים.
