נכון, ראש הממשלה נתניהו מתקרב לשנה ה-16 לאחיזתו בשלטון, אך זה לא הופך אותו למלך. מוטב שיירגעו כל מי שמכתירים אותו פעם אחר פעם לשליט כל יכול – הוא בסך הכל פוליטיקאי שזיהה את הנוסחה איך לצבור מספיק מנדטים כדי להישאר בשלטון.
הדברים חייבים להיאמר שוב: אחרי האסון שחווינו לפני שנה וחצי, נתניהו היה חייב לקבל עליו את האחריות, להביע חרטה וליזום הקדמה של הבחירות. כך היו דברים מעולם.
המשורר יוסף עוזר, שנלחם במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, נתן לכך ביטוי מצמרר שמשקף גם את מה שאני חושב על נתניהו: "לעולם לא נדע מיהו המנהיג אשר תלה אותנו על חבל ההונאה".
נתניהו טוען שלא העירו אותו, ומשליך את ראשי מערכת הביטחון לצידי הדרכים כמי שמשליך מזון למרעילי הבארות שנחלצים להגנתו. מי יפסיק את התועבה הזאת.
לפי שעה, מערכת הביטחון נענתה להנחיות של נתניהו – ומטוסי חיל האוויר ממשיכים להפציץ מטרות בכל זירה מסביבנו. האם ההתנהלות הזאת תקצר את שביים של החטופים, והאם יש כאן אופק לקראת הסדר בעזה? קרוב לוודאי שלא.
בינתיים, גם הצווים למילואים מגיעים לבתים של רבים. הצעתי לאחדים ממכריי להחזיר את הצווים ללשכותיהם של השרים שבוחריהם מעדיפים להישבע שלא לשרת בצבא של הכופרים. נראה אותם.
קלה היא מלאכתם של הפרשנים הפוליטיים – האופוזיציה, כך הם אומרים, נרפית ואיננה עושה את מלאכתה. תתאחדו, הם אומרים לראשיה, תמליכו מישהו מכם.
בחיים האמיתיים, זה לא עובד ככה. מי שרוצה להגיע לעמדת ההנהגה מאמין שיש לו מה למכור, שיש לו סיכוי. התחברויות פוליטיות מתרחשות אחרי הבחירות, ולא לפני כן.
באמירה שמיוחסת לצ'רצ'יל, ועוד לפני כן לר' עקיבא, נקבע העיקרון שחייב להוביל את כל מי שרוצה להחליף את נתניהו: "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה כי אם מכוח התמדתה". התמדה, ושוב התמדה. זו הנוסחה לניצחון.
נתניהו, כך נמסר, עומד לבקר בימים הקרובים בהונגריה, כאורחו של ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן – שמבטא בכך את דעתו על בית הדין הבינלאומי שהוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט.
אנדראש שיף, פסנתרן דגול, יהודי יליד בודפשט, הודיע שלא יבקר בהונגריה משום שאורבן פגע אנושות בדמוקרטיה במדינה, ולא יופיע עוד בארה"ב בגלל ההרס שטראמפ זורע במוסדות של אמריקה. "כשאני שומע את טראמפ שמדבר על גירוש מיליונים מעזה, זה מצלצל אצלי בפעמון שמזכיר לי את מה שקרה למשפחתי שגורשה לאושוויץ", אמר שיף. "בהיסטוריה אתה נמדד לפי השאלה האם אתה מגיב או שותק לנוכח עוולות. ייתכן שזה טיפה בים, אבל זה מחייב אותך להתייצב מול הרוע".
בבית הכנסת בכפר שמריהו שמעתי אתמול את קריאת התורה בפרשת "פקודי" שסיימה את הקריאה בספר שמות. איתמר, הנכד של חבריי יעל ורמי אונגר, קרא באופן מרגש את ההפטרה, אחרי שכל באי בית הכנסת קראו בקול גדול: "חזק חזק ונתחזק". הקריאה הזו מזכירה את דברי יואב, שר הצבא של דוד, לאבישי אחיו, לפני הקרב עם בני עמון: "חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו ואדוניי הטוב בעיניו יעשה".
בלי קשר למצהלות של הקואליציה הנוכחית, נדרשת הקריאה שנחזיק מעמד מול אתגרי החוץ והפנים.
האם הפצצת מטרות בכל זירה מסביבנו תקצר את שביים של החטופים, והאם יש כאן אופק לקראת הסדר בעזה? קרוב לוודאי שלא