אחרי הנחיתה בנמל התעופה מלפנסה שבמילאנו יש לפנינו שעתיים של נסיעה על אוטוסטרדה דוהרת. בהתחלה לכיוון מערב, כשרכס האלפים האיטלקיים מצפון מלווה אותנו לאורך הדרך. ואז כשיורדים מ-A4 אל E25 הכביש פונה צפונה ונכנס לעמק ומתחילה הדרמה. את מרחבי הירק ואת תחנות האוטוגריל מחליפות פסגות ענק מושלגות ועוצמה עוצרת נשימה. האוויר נעשה פריך וצלול, והתנועה דלילה כאן. אנחנו בבית. יש לנו אמנם עוד 45 דקות נסיעה, אבל הלב כבר מזהה.
בשאטיון אנחנו יורדים מהכביש המהיר שחוצה את העמק. בפעם הבאה שנעלה עליו נהיה כנראה בדרך לשדה בדרך חזרה ארצה. רוב הזמן אנחנו מעדיפים לחצות את העמק בכבישים הפנימיים הנוחים והזולים. משאטיון יש לנו עוד 18 דקות עד הבית – עשר דקות ישרות על העמק, ועוד שמונה דקות של טיפוס.
נקניקייה מוניציפלית
הבית שלנו נמצא בפרציונה קטן (מיד ההסבר), בחלק העליון של היישוב המוזר שעל ההר – וראייה. וראייה היא מין נקניקייה מוניציפלית המתוחה מהעמק ועולה עד לגובה של 1,200 מטר בכביש תלול. לאורך הכביש ישנם מקבצי בתים רנדומליים, כל מקבץ כזה נקרא "פרציונה". אי-אפשר שלא להתאהב במילה הזאת – פרציונה (חלקיק, פרקשן). ישר נדמה לך שאתה מקומי. אנחנו משלבים את המילה "פרציונה" במשפט גם במקומות שאין בה צורך רק בגלל הצליל היפה שלה. "אשמח לפרציונה פונטינה לשים בכריך שלי".
פרציונה היא יחידה מוניצפלית קטנטנה, קצת כמו רחוב ללא מוצא במושב, רק שהיא לא מסודרת בקו ישר קוהרנטי, אלא בערבוביה של בתים, חלקם עיי חורבות שאינם ראויים לכלום, עם רחובות קטנטנים פנימיים של בית אחד או שניים. גג שלושה.
וואלה, הגענו
במהלך הטיפוס עם הרכב אנחנו אומרים שלום מחויך לכל הפרציונה שבדרך, וכשמגיעים לשרולינאז, פאלו, וווז (אין דרך לכתוב את זה בעברית – Vevoz) הבית כבר ממתין מעבר לסיבוב. והנה השביל שמוביל לפרציונה האחרון – וואלה Valle, שלא יושב ממש על הכביש.
השנים עוברות ואנחנו מפתחים סקרנות וחייבים להבין – איך למען השם נראים הבתים של וואלה? מי השכנים מוואלה? וביום קיץ קריר תופסים אומץ ולוקחים את הפנייה הקטנה. הכביש צר, היער סמיך ומתעקל, ואחרי 400 מטר יש בית. אחד. הבית ישן מאוד עם הרחבות מאולתרות עם חן כמו של הסוכות בבני-ברק וערימות של זבל בחוץ. מסביב לבית מתרוצצות בפעלתנות תרנגולות חומות קטנות ואנרגטיות וביניהן אווזים נזעמים. האווזים ניגשים לרכב שלנו בכעס אלים. אנחנו במשפחה למודי ניסיון עם אווזים כועסים והמסר מובן. השכנים מוואלה בחרו פרציונה של בית אחד, המרוחק 400 מטר מהכביש שגם הוא מרוחק מכל ציוויליזציה, ואז העמידו בכניסה אווזי שמירה נאמנים. הם לא פה בשביל למצוא חברים.
הסתובבנו ועלינו חזרה הביתה.
ומאז, בכל פעם שאנחנו מטפסים, ואומרים שלום לכל פרציונה, בשלט הקטן "Valle" אני תוהה אם השכנים המתבודדים מוכרים ביצים טריות. בפעם הבאה גם נבדוק.
