מייק טייסון אמר ש"לכולם יש תוכנית, עד שהם מקבלים אגרוף בפה". החודש האחרון של הפועל באר-שבע בהחלט מתכתב עם התיאוריה של איירון מייק.
פעם אחר פעם במחזורים האחרונים היא הגיעה עם תוכנית, וקיבלה אגרוף בפה שדרש ממנה לחשב מסלול מחדש. נגד מכבי נתניה ומכבי חיפה היא הצליחה לקום מהקנבס כדי לייצר קאמבק משוגע, אבל כנראה שלכל המכות האלה יש אפקט מצטבר. תוסיפו לזה משחק בלהות של המגן השמאלי, עבירה תמוהה של המגן הימני, ותקבלו מחצית צהובה עם שלושה שערי קטרגל.
יודעים מה? בעצם הטור הזה היה צריך להתחיל עם המנצחת. מגיע לה. לא, כי להתגבר על הזר הטוב בליגה זה מספיק קשה. להבקיע לשוער שספג הכי פחות העונה זה מספיק מאתגר, ובאופן כללי להכניע קבוצה שעד היום נסדקה, אבל לא ממש נשברה – זאת משימה גדולה דיה.
אבל מכבי ת"א הגיעה אתמול לטרנר עם עוד כמה אלמנטים שהיו אמורים להקשות עליה את המלאכה. למשל, הידיעה שלמעט עונת הקיזוז הזכורה לרע, מעולם לא קרה שהקבוצה שנכנסה לפלייאוף מהמקום השני גם יצאה ממנו ראשונה. או העובדה שעד בערך שמונה שניות לתחילת משחק העונה עוד דנו פה האם המשחק שלא קרה במחזור השני ישוחק בכל זאת מתישהו, או שמחליטים ללכת לערכאה נוספת, אולי בבית הדין לתעבורה הפעם.
אומרים שקבוצות גדולות יודעות לתזמן את המשבר שלהן, כדי שלא יתפוס אותן בטיימינג רע. בבאר-שבע כנראה באמת האמינו שהם יוכלו לצלוח עונה שלמה בלי איזה שבר או משבר, אבל מדעי הכדורגל לא עושים חשבון לקוז'וך ולא לאלונה.
שמונה משחקים לתום העונה, כשבסבירות גבוהה באר-שבע תפגוש את מכבי חיפה אחרי שהפער בצמרת כבר יצמח לחמש נקודות, זה פתאום יכול לברוח בשבוע אחד. אם זה יקרה, כל הדיבורים על המשחק ההוא במחזור השני יישארו רק חומר לוויכוחים בין אוהדים. אני מניח שהקלישאה "אליפות עם כוכבית" אפילו תישמע פה ושם. טוב, כוכבית זה מוגזם, כי לעולם לא נדע איך המשחק ההוא היה נגמר. סולמית אולי?
