לאפרת אדיב ותמר הדר נמאס ללכת עם הילדים שלהן לגינות רק על תקן של שמרטפיות אשר שומרות שהצאצאים לא ייפלו מהמגלשות. כאמהות עסוקות ושאפתניות הן הרגישו שיש לגזור משמעות ותוכן עמוקים יותר מהזמן המשותף. במקום לשבת ולקטר על כך שגינות השעשועים לא מספיק יצירתיות, הן איחדו כוחות והקימו את Playplus, חברה שמתמחה בעיצוב חוויות בתחום החינוך האינטראקטיבי. "החזון שלנו היה לשנות את האופן שבו משפחות מבלות ביחד וילדים לומדים. בהתחלה אף אחד לא הבין מה אנחנו רוצות, אבל התבססנו על מודלים של למידה חווייתית ומשמעותית שקיימים בארצות-הברית, הצטרפנו כחברות לארגוני מוזיאונים לכל המשפחה ומוזיאונים בינלאומיים למדע לילדים, ולמדנו מה מתוך העולמות הללו יכול להתאים למשפחות בישראל", אומרת אדיב.
אם אתם הורים או סבים וסבתות לילדים אתם בטח מכירים את המרחבים הללו בשמות "לונדע" או "מדבריום", שהוקמו בבאר-שבע, תערוכת "א-ב-ג-דע" במוזיאון "אנו" וכעת גם מרחב חדש שעוסק בצורך לשמר יכולות חברתיות ופיזיות בתוך עולם וירטואלי.
"בסוף אנחנו מדברות על מרחבי למידה חווייתיים שאליהם מגיעים הורים וילדים, סבים וסבתות ונכדים, או ילדים ומורים במסגרת מוסדות חינוך שמבקרים אצלנו. ההתנסות במרחבים השונים מהווה עבור הילדים סוג של חוויה כיפית ופעילה, שבה הלמידה נעשית דרך משחק והתנסות", מסבירה אדיב.
וההורים? גם הם לומדים דבר או שניים?
"בהחלט. חד וחלק. גם הם שותפים לחוויות של הילדים, לומדים בעצמם ויוצאים בתחושה שכוללת הנאה, ידע, למידה, מידע, חוויה. למשל, מבוגר שפתאום לומד איך עובד מנגנון הזיכרון של פילים, או מי שעד כה פחד ללכת בעיניים עצומות כדי לסגל שיווי משקל ומתנסה בכך אצלנו. אדם כזה מרוויח חוויה יחד עם הילדים או הנכדים וגם ירצה לחזור אלינו".
במסגרת החזון לשלב הנאה עם למידה, השתיים ממציאות מתקנים והתנסויות שמאפשרים לילדים ולמבוגרים למידה על העולם ועל עצמנו, על החוזקות, החולשות, מה אני אוהבת, לא אוהבת, ממה אני נמנעת ובמה אני טובה.
יש כאן ממד של הסתגלות לשינוי. מה את יכולה להגיד על זה?
"כשילד או מבוגר מגיעים למרחב שלנו, הם נכנסים עם תפיסת העולם שלהם, היכולות, האמונות ועוד. כשהם עוברים חוויה שנוגעת בהם, כלומר חוויה שמעורב בה רגש – בין אם הם פחדו, צחקו, שמחו או הופתעו – משהו בהם נפתח לשינוי. המטרה שלנו בכל המיזמים היא לגרום לילדים להתקרב לתחומי ידע חדשים ולחקור אותם מתוך סקרנות והתרגשות. למשל, ילד שיבלה במדבריום – פארק בעלי החיים המדברי שהקמנו, יקבל מידע שיסקרן אותו על בעלי החיים המדבריים, יבין למה הם ייחודיים, מה התכונות שדרושות מהן כדי להתאים את עצמן לאקלים המדברי ועוד. זה מעניין גם את המבוגרים שיודעים שגם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לשינוי האקלימי שכבר קיים. הילדים לומדים איך בעלי החיים מסתגלים לשינויים, איך הם מתגברים על חולשות. למשל, חיה שהיא חלשה באופן אבולוציוני תהיה חלק מקבוצה, או חיה שיש לה יתרון בראייה מרחוק כמו נשר תעוף בגובה רב וכך לא תסכן את עצמה בתעופה בגובה נמוך. כדי להבין את זה, הילד נשכב על מתקן שמאפשר לו לדמות תעופה של נשר כאשר מתחתיו יש מסך שמזמין אותו לפתח יכולת ראייה של נשר ולהבין את ההזדמנויות שהוא נתקל בהן ואת הסיכונים שהוא חווה. זה מלמד את הילדים שלכל יצור חי יש יתרונות וחסרונות, יש סכנות סביבו, ועליו ללמוד להיעזר בסביבה כדי להישמר. הילדים לומדים כך לדאוג לסביבתם ולהיות חלק ממנה, וכמובן שהמטרה היא גם לפתח אמפתיה כלפי בעלי החיים. ללמוד שיש בינינו יצורים חיים ושעלינו להתייחס אליהם בכבוד", אומרת אדיב ומציינת שוב איך בתוך חוויית משחק מוטמעים ערכים של תוכן ומשמעות.
ואוטומטית אני אומרת, חבל שלא מלמדים ככה יותר בתוכנית הלימודים.
"הכי חבל בעולם. כשהקמנו את לונדע אמרו לנו 'אתן חייבות את משרד החינוך', אבל הבנו שאם נעבור דרך משרד החינוך היוזמה שלנו תיגנז, כי המשרד מתקשה לבצע צעדים באופן שמשנה את צורת הלמידה. אז אמרנו, 'אנחנו נפתח מוצר משלים, נבנה מרחבים שיודעים ללמד אחרת, ובאמצעות חשיפת המשפחות וצוותי החינוך למוצר שלנו הדרישה לשינוי תבוא מהשטח', וזה עבד לנו".
איך אתן בכל זאת מנסות להשפיע על תוכנית הלימודים?
"במרחבים שלנו יש צוותי חינוך והדרכה שמתעדכנים כל שנה בתוכנית הלימודים ומתאימים את התכנים לנושאי הליבה של בתי הספר. במקביל, תמר ואני עובדות בהתנדבות מול בתי ספר שמבקשים מאיתנו עזרה בפיתוח דרכי למידה יצירתיות. נכון שאין לבתי הספר תקציבים שיאפשרו לאמץ את הפרויקטים שאנחנו מקימות, כי מדובר בפיתוח יקר של מתקנים שונים, אבל אנחנו משתפות את צוותי החינוך בתפיסה שלנו ומקיימות ימי השתלמות שעוזרים להם לייצר למידה מתוך חוויה".
עד היום הגיעו ללונדע מיליון וחצי מבקרים. במדבריום, שנפתח לפני קצת יותר משנה, היו כבר 400 אלף מבקרים. היא מספרת שהן מלאות סיפוק מהשינוי שהצליחו לחולל: "חשוב לגדל ילדים להיות אנשים סקרנים, יצירתיים ובעלי מחשבה ביקורתית, בטח בעידן של היום, כאשר כל כך הרבה משרות בסכנת החלפה על ידי בינה מלאכותית. אנחנו עכשיו עובדות על פרויקט חדש בתחום הזה, בדגש על איך הופכים ילדים ונוער לצרכני מידע ביקורתיים בגלל המורכבות שיש היום עם הרשתות".
אדיב אומרת שאת הטכנולוגיה הן בהחלט רותמות לטובתן, אבל מודעות לנטייה שלה להשתלט ולכן הן לא מוותרות על מרחבים פיזיים: "רק השילוב מאפשר לילדים ובני הנוער לא לבצע הטיה גדולה מדי לעולם הדיגיטלי. לכן אנחנו נעזרות בטכנולוגיה, אבל משאירות את החוויה בממד הפיזי, כדי שהילדים לא יאבדו יכולות בסיסיות של מוטוריקה, עבודת צוות, תנועה במרחב ושימוש בכל החושים. זה חלק מהמשימה שלנו והרצון שלנו להשפיע".
