השלט.
בדיוק כשהגעתי לחניון המרכז המסחרי בנס-ציונה, הם הגיעו בניידת עירונית. הפקחים. את פניהם קיבל מישהו. זה שהזמין אותם.
הייתה הסתודדות. האיש הצביע על מדבקה במרחב ציבורי. "מחריב המדינה" נכתב עליה, בצהוב כזה, עם תמונת נתניהו. ואז האצבע הופנתה אל מישהו שישב בקפה ליד, אורן קוראים לו, זה שהדביק.
החלו התלחששויות. ניגשו לאורן בקפה. שוחחו, פרטים, יגיע קנס בדואר. אנשים מסביב שאלו מה קורה, מה קורה. בקנה מידה של נס-ציונה, שבה כולם מכירים את כולם, נהיה אירוע.
אחרי שהאירוע התפזר, מה שנשאר באוויר הייתה התחושה. מההוא שקרא לפיקוח. אף אחד לא חשד שהוא התמלא חרדה לניקיון המרחב הציבורי. לרגע זה דמה למקומות החשוכים ביותר. למדינות מההיסטוריה שלמדנו עליהן. כששכן הלשין על השני על רקע פוליטי.
האזהרה.
יש את חוות הדעת ההיא של ראש השב"כ רונן בר בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. נו, זו שקובעת שרק חקירה אמיתית תגשר על הפער של אמון העם במוסדות המדינה.
אמון עלק. יצא קצת ילד בר. נתן עוד סיבה למה לא לחקור את 7 באוקטובר. נתניהו הוא האיש שעובד 24/7, כולל דקה אחרי עדות דרמטית על חדירת אויב לקודש הקודשים, כדי ליצור את חוסר האמון במוסדות המדינה. לא פלא שהוא אפילו לא גילגל הלאה את האזהרה הזו של בר.
כמעט כולם חשודים בעיניו. כמעט כולם חותרים. כמעט כולם מבצעי הפיכה בפוטנציה. במסגרת הדהירה שלו אל עבר העמודים התומכים של המדינה אפילו עצורים הם בני ערובה.
אם העצורים בפרשת קטארגייט יהפכו לעדי מדינה, סתם דוגמה היפותטית, מעמדם כמובן ישתנה. הם ישונעו תוך רגע לדיפ-סטייט. הרי מעמדו של פלדשטיין כבר תומרן פעם אחת מ"כלל לא חלק מהצוות" ל"פטריוט וציוני נלהב". אז ישתנה עוד פעם, מה קרה. אבל כמו שאומרים, עוד חזון למועדון.
בכל מקרה, אתה יכול להיחשב לאיש של נתניהו, כלומר גיבור ישראל, ורגע אחרי לגדול העוכרים. זה נכון לבר וזה נכון לאלי שרביט. לא לעולם חוסן. אפילו לא לשעתיים.
הפרנויה.
הפרנויה הזו לא נשארת בבלפור. היא זולגת לעם. לרחובות. מסתובבת במבט חשדן ועיניים בולשות.
לא רק חוסר אמון של ישראלים בישראלים, גם חוסר אמון של ישראלים במוסדות. בדיוק כמו שהזהיר בר.
משטרה, שב"כ, בג"ץ, אפילו הפיקוח העירוני. אתה מסתכל עליהם, ואיכשהו לא יכול שלא לשאול את מי הם משרתים. קשה לנו לקבל את העובדה שרובם, רובנו, קמים בבוקר כדי לעשות את העבודה בלי אינטרסים.
אבל האיש הזה, ראש ממשלה שחוסר האמון בו חסר תקדים, הדביק מדינה שלמה בחוסר האמונה שלו לאחרים. כל אירוע, ולא משנה עד כמה הוא קיומי, נבדק לפי מבחן הטרלול - בעדו או נגדו. מבחן ההתאמה, הרקורד, העשייה, הם כל כך ישראל של פעם.
המחתרות.
במרכז המסחרי בנס-ציונה, בכל אופן, כמה ימים אחרי, מישהו ריסס בלבן על השלט נגד נתניהו.
"אם הייתי תולה מדבקה של 'משיח עכשיו', לא הייתה בעיה", אמר לי אורן אחר כך. "אגב, את השלט נגד נתניהו הדבקתי על 'משיח עכשיו'".
ואז הוא הוסיף שאם ז'בוטינסקי ובגין היו פה היום, גם הם היו דיפ-סטייט. "אני מרגיש בתקופת המחתרות, כמו סבא שלי", סיכם, "רק שהוא היה מדביק נגד המנדט הבריטי".
