"בכל צעד אני מדמיינת אותו לידי, מרגישה שהוא מחזיק לי את היד, מחייך, מחזק אותי, רץ לצידי", מספרת מונא עבדאללה (41), שהייתה רגילה לרוץ לצד בעלה, סא"ל עלים עבדאללה ז"ל, סגן מפקד עוצבת ברעם שנפל בקרב הרואי בצפון. אבל מונא לא עצרה, היא ממשיכה לרוץ, ומחר היא תשתתף במרתון ירושלים לזכרו.
ב-7 באוקטובר השמש שעלתה מעל הרי הצפון צבעה עוד בוקר של שבת רגועה. מונא ועלים מינוח-ג'ת ניצלו את השעות השקטות לריצה משותפת, הרגל של שנים שהפך להזדמנות נדירה להיות יחד בתוך השגרה התובענית. זו הייתה אמורה להיות הריצה האחרונה של עלים על מדים: הוא עמד לסיים 23 שנות שירות בצה"ל, להתחיל ללמוד לתואר שני ולפתוח פרק חדש לצד מונא והילדים.
באותו בוקר גורלי הגיעו מונא והילדים לבסיס לא רק כדי לרוץ, כפי שקרה לעיתים, אלא גם כדי לעזור לו לארוז את חייו הצבאיים ולאסוף את חפציו האישיים מהמקום שהיה לו לבית שני. אבל אז הגיעה השיחה ששינתה הכל. המח"ט עידכן את עלים על אירוע חריג בדרום, ובני הזוג חזרו מיד על עקבותיהם. כשמונא והילדים נפרדו מעלים באותו בוקר שחור, הם לא העלו בדעתם שזו הפעם האחרונה.
אבל חרף הכאב העצום מונא בחרה להמשיך את דרכו של עלים – על המסלול, בנשימה, בכל צעד וצעד. במרתון ירושלים היא תרוץ לזכרו כשהיא מוקפת בבני משפחה, חברים ואנשים שצעדו לצידו לאורך השנים.
הריצה לא תמיד הייתה חלק מחייו של סא"ל עלים. רק בגיל 37, כשהגיע למשקל 130 ק"ג, החליט לשנות את חייו. יחד עם מונא הוא נכנס לעולם הריצה, הבריאות והכושר. "אני משכתי אותו לריצה", היא מספרת בהתלהבות, "התחלנו בשביל הבריאות, אבל מהר מאוד זה הפך להיות משהו שהוא התאהב בו ולא הפסיק לעשות". עלים הוריד 50 ק"ג והפך למרתוניסט מושבע שרץ במרתוני ת"א, טבריה, מדריד ועוד.
הריצה לא הייתה רק ספורט עבורם – היא הייתה שליחות. עלים ומונא האמינו בכוחו של הספורט, במיוחד עבור הקהילה הדרוזית. "המודעות לספורט אצלנו נמוכה", היא מסבירה, "אני מדריכת כושר במקצועי ויש לי חדר כושר משלי. המטרה שלי היא להכניס כמה שיותר נשים דרוזיות לעולם הספורט, לתת להן כוח ולבנות להן מקום בו הן יוכלו להתחזק פיזית ונפשית".
גם לאחר נפילתו, מורשתו של עלים חיה ונושמת. אחייניו, ששירתו עימו בגזרה ושמעו בקשר שהוא נפל – החליטו מאותו רגע להתחיל לרוץ. הרצאותיו של עלים לפני מותו על גיוס קרבי, מוטיבציה ואהבת הארץ השפיעו על אינספור צעירים בני העדה, שהתגייסו בהשראתו. בדצמבר האחרון מונא ציינה את יום הולדתו ה-42 של עלים, אבל במקום לחגוג איתו - היא רצה לזכרו. "בכל ריצה אני מדברת אליו, אני יודעת שהוא רואה אותי", היא אומרת. "לא אפסיק לרוץ, ארוץ כל החיים בשבילו".
מחר במרתון ירושלים תוביל מונא קבוצת ריצה של חברים ובני משפחה שתרוץ לזכרו של עלים, ריצה שתהיה עוד שלב במסע ההנצחה שלה. "ניסיתי לארגן מרוץ לזכרו בבצת, בגזרה שהוא אהב, אבל בגלל המצב הביטחוני זה לא יצא לפועל. אבל זה עוד יקרה", היא אומרת בנחישות. "הכוונה היא להקדיש לו מרוץ בכל שנה, להמשיך את הדרך שלו, בריצה. אני רוצה שיזכרו את כל הנופלים – אני רוצה שיכירו בסיפור של עלים, כי הוא היה גיבור. שיידעו מי הוא היה, מה הוא עשה, ושיבינו שהמורשת שלו לא תיעלם – כל עוד אנחנו ממשיכים לרוץ". •
