היה זה גדול הכלכלנים של המאה ה-20, ג'ון קיינס, שקבע כלל חשוב: מדינאי שלא מוכן להקשיב לכלכלנים מקצועיים נופל בקלות קורבן לשרלטנים למיניהם, המסבכים אותו ואת ארצו במדיניות המובילה לאסון. זה בדיוק מה שקורה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בשינוי אחד חשוב: טראמפ כאיש עסקים כביכול הוגה את רעיונותיו הכלכליים ההזויים בעצמו; הוא השרלטן הכלכלי.
מי שהקשיב לנאומו בחזית הבית הלבן ברביעי בלילה, שבו נימק את כוונתו להטיל מכסים גבוהים מאוד – מ-10% עד 50% על כלל יבוא הסחורות לארה"ב מכל העולם – נחרד מהבורות שעליה ביסס טראמפ את מהלכיו. "בהופעה אחת", אומר פרופ' רפי מלניק, ממובילי כלכלני ישראל והנשיא לשעבר של אוניברסיטת רייכמן, "הוא השליך לפח הזבל את כל החוכמה של מדע הכלכלה במאה השנים האחרונות, את כל ההישגים של כלכלה פתוחה וסחר בינלאומי חופשי מסיום מלחמת העולם שנייה. מאות מיליונים חולצו בזכותה מהעוני ואמריקה הפכה בזכותה למעצמת-על. עכשיו בא טראמפ ומנחית מכת מוות על הישגים אלו".
ומוסיף הכלכלן פרופ' צביקה אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית: "תוכנית המכסים שחשף טראמפ היא פגיעה קשה, מסוכנת ומיותרת בכלכלה העולמית – והאמריקאית. אני לא מכיר כלכלן אחד, בשמאל או בימין, המצדד בתוכנית זו. היא מחוללת רעידת אדמה גלובלית, יוצרת גל עולמי ענק של אי-ודאות וחרדה, עוצרת כבר עכשיו השקעות יצרניות ותגרור את ארה"ב למיתון ודאי, לאינפלציה יותר גבוהה ולקריסה של היתרון היחסי ההיסטורי שלה – המחקר, הפיתוח והידע המדעי. זה כבר קורה, כשהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב נאלצות לפטר אלפי חוקרים".
בדברי בורות מדהימים חשף טראמפ את נכונותו וכוונתו להקריב את טובת ארצו על מזבח של גישה מופרכת שלפיה עוצמת מדינה נמדדת בגודל הגירעון המסחרי שלה. פרופ' מלניק: "טראמפ מתגלה כעת כמנהיג מעצמת-על מסוכן ליציבות הכלכלה עולמית. מסוכן לעתיד העולם. הוא הופך את מעמדה הכלכלי של אמריקה על הראש, מהיותה הכוח המוביל את המערב להיותה משק מוחלש ומוכה ומעוות לגמרי את ההיסטוריה הכלכלית והחברתית האמריקאית".
החזון הטראמפי של אמריקה כמבצר משקי סגור, פירושו הידרדרות קשה ברמת החיים של האזרח האמריקאי הממוצע, אבטלה המונית, אינפלציה שתזנק לפחות לקצב של 5% עד 6%, ריבית גבוהה, גירעונות וחובות גדולים ועוד מכות.
הנה האמת שטראמפ לא מבין: מפני שאמריקה מדפיסה את המטבע הבינלאומי החשוב, הדולר, היא הנהנית מכך שהיבוא אליה גדול משמעותית מהיצוא ממנה. המקורות העומדים לרשות אזרחיה גדולים מהתוצר שהיא מייצרת. הגירעון שלה הוא נכס, לא נטל. אלא שחבל להתאמץ להסביר לטראמפ את הטירוף שבמדיניותו. זה לא יעזור. מה כן יעזור? רק קרבה למועד בחירות הביניים ב-2026, שלקראתן יסתבר שמפלגתו עומדת לספוג מפלה קשה בקונגרס על שני בתיו – בגללו.
באשר להשלכות על המשק שלנו, הכוונה להטיל מכס של 17% על יבוא מוצרים מישראל לארה"ב מחושבת, כאמור, בשיטה מגוחכת שלפיה כל גירעון בסחר של מדינה עם ארה"ב מעיד על "ניצול אמריקה" ועל חסמי סחר גבוהים. זהו חישוב שרלטני חסר בסיס מקצועי ועובדתי.
מהן ההשלכות עלינו מתוכנית המכסים של טראמפ?
אקשטיין: "ההשלכות קשות, אך אני מניח שייפתח מו"מ עם בכירי הממשל בוושינגטון בנוגע לגובה המכסים על יבוא מישראל ונגיע לאיזה מינימום. ישראל הרי לא מטילה אף מכס על יבוא מארה"ב, ואין אצלנו חסמי יבוא מיוחדים מארה"ב דווקא. להפך – יש לנו איתה הסכמי סחר חופשי בני עשרות שנים. הגירעון המסחרי שלנו עם אמריקה נובע כולו מיתרונות הייצור המקומיים, לא מהגנות פסולות. מקווה שהאמריקאים יבינו זאת. בכל מקרה אני ממליץ לא למהר להנפיק תחזיות ואזהרות, ולא להתגרות לחינם. אך אסור לנו להסכים לפגיעה בתעשיות הטכנולוגיה שלנו על סמך טיעונים מופרכים".
לאחר כשלושה חודשים בבית הלבן, אין לטראמפ אף הישג במדיניות החוץ, רק רצף של כישלונות במדיניות הפנים הכלכלית-חברתית. לכן הוא פונה להצגות יחיד ספקטקולריות ומסוכנות. במסע המכסים שלו הוא משחק באש העלולה לשרוף את העולם הכלכלי כפי שכולנו מכירים אותו.
אחרי 15 שנה
ב-10 במאי 2010 אישרו נציגים של 31 מדינות החברות (אז) בארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי OECD פה אחד את הצעת המזכיר הכללי של הארגון, אנחל גורייה, להזמין לחברות בו עוד שלוש מדינות שהבשילו להיקרא "מפותחות" או "מתועשות": סלובניה, אסטוניה וישראל. אף אצבע לא הורמה נגד. כך התגשם חלומם של שרי אוצר ונגידי בנק ישראל לדורותיהם, וישראל נכנסה סוף-סוף בשער הראשי למועדון האקסקלוסיבי של הכלכלות המובילות בעולם. עמדה בכבוד במבחני הקבלה הכלכליים של הארגון.
לקראת ההודעה הרשמית על קבלת ישראל פורסמו על ידי הארגון שתי סקירות מיוחדות על המשק והחברה בישראל. שתיהן הדגישו את "ההיסטוריה הלא-רגילה והמצב הגיאו-פוליטי יוצא הדופן של ישראל, העושים את כלכלתה לבלתי אופיינית מהיבטים רבים". אך השורה המקרו-כלכלית התחתונה הייתה מאוד חיובית: "למרות הזעזועים התכופים והעוצמתיים, הכלכלה הישראלית צמחה מאמצע 2003 בקצב אחיד של למעלה מ-5% לשנה, קצב מואץ בהשוואה למדינות אחרות החברות בארגון". הרבה פחות מחמיאה הייתה הסקירה החברתית, שכותרתה (כפי שגם צוטטה אז בתקשורת הכלכלית הבינלאומית): "ישראל: חברה מפוצלת" (ובאנגלית: A Divided Society). "פירות הצמיחה הכלכלית המרשימה של ישראל", נכתב בפתיח, "נחלקו בצורה מאוד לא שוויונית". שתי קבוצות מיעוט, החרדים והערבים, "סובלות משיעורי עוני גבוהים, שיעורי תעסוקה נמוכים, שכר עבודה נמוך והיעדר השכלה והכשרה הנחוצות להשתלבות בשוק עבודה מודרני.
"לאור הריבוי הטבעי הגבוה של שתי קבוצות מיעוט אלו ניצבת ישראל", הזהירו לפני 15 שנה כלכלני OECD, "בפני שאלת מפתח קריטית להמשך הנס הכלכלי שלה: האם החסרונות המאפיינים את החרדים והערבים כיום יועברו לדור הבא ומעבר לו?"
כעבור 15 שנים של ממשלות שבראשן עמד (להוציא שנה וחצי) בנימין נתניהו, התשובה העולה מהסקירה על ישראל שהביאה עימה לארץ המשלחת המכובדת של OECD, בראשות מזכ"ל הארגון מתיאס קורמן, היא: כן, למרות התקדמות מסוימת בשילוב החרדים והערבים בתעסוקה ובכלכלה, הפערים בינם לבין הציבור היהודי הלא-חרדי נותרו עמוקים.
ההתקדמות המעטה הושגה כולה בחמש השנים הראשונות לחברות ישראל ב-OECD; בעשור האחרון תהליך ההתכנסות קפא, במיוחד בקהילה החרדית, שאוכלוסייתה כמעט הוכפלה ל-1.4 מיליון. שיעור הגברים החרדים בני ה-15 פלוס העובדים לפרנסתם נותר נמוך, 42% בלבד, ושיעור העוני נותר גבוה בכל השוואה בינלאומית: 40% מהחרדים ו-47% מילדיהם חיים במשפחות עניות. מדדים דומים נכונים ביחס לציבור הערבי. ההכנסה נטו לנפש במשפחה חרדית או ערבית לא מגיעה למחצית ההכנסה נטו לנפש במשפחה יהודית לא חרדית.
את הדיון המקצועי עם כלכלני ישראל בחר OECD לקיים באוניברסיטת רייכמן, במכון אהרן למדיניות כלכלית. פרופ' אקשטיין גאה מאוד בבחירה, אך ביקורתי כלפי הסקירה, ובמיוחד מסתייג מתחזיותיה.
"כלכלני OECD", הוא אומר, "מתעלמים מהשלכות הרוחב המתמשכות של הלחימה הבלתי פוסקת בעזה, וכך הם רואים את המשק שלנו צומח ב-3.4% השנה וב-5.5% בשנה הבאה. אנחנו במכון אהרן סבורים שגם בהיעדר חידוש הלחימה בקנה מידה מלא, תהיה הצמיחה השנה איטית בהרבה, 2.4% בלבד, בגלל היקף המילואים הגבוה והפגיעה הבלתי נמנעת בפריון העבודה. היחס בין החוב לתוצר יעלה ועלול להתקרב ל-70%. עם כל היתרונות של ההייטק ישראלי בעידן הבינה המלאכותית, שאינני ממעיט בערכם, אנחנו במכון אהרן לא נוטים לקבל תחזיות כה אופטימיות. זה לא רציני".
כדי שהתרחישים הפסימיים של מכון אהרן לא יהפכו למציאות, מזהיר פרופ' אקשטיין, "דרושה, גם בתנאי לחימה מתמשכת והוצאות ביטחון גבוהות, מדיניות ממשלתית-ציבורית המכוונת לעידוד הצמיחה על בסיס רחב. בניגוד לכך, תקציב הממשלה לשנה זו מתמרץ פריון עבודה נמוך, הכשרה מקצועית מעטה והתחמקות מלימודי הליבה".
לא מפתיע ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' בחר ברגע האחרון להיעדר מהכנס עם בכירי OECD; מספיק לו שהצטלם עם המשלחות.
