לא בטוח שהציבור זקוק כרגע לסדרת מתח חדשה שמערבת פוליטיקאים ישראלים וניסיונות חטיפה, וגם תמוה למדי שאחרי "המסע: אמיא" מה שלוח השידורים של רשת צריך הוא עוד הרפתקה ביטחונית בחו"ל. אבל מדובר בפריים טיים של ערוץ 13: אתם לא רוצים לדעת מה היו האלטרנטיבות. לכן גם אם עוד פעם ליהקו את עמוס תמם לתפקיד נבחר ציבור כריזמטי (ממש כמו ב"חולי אהבה") ותיאור העלילה משכנע כמו הטענה שקטאר היא "מדינה מורכבת", הרי ש"אזהרת מסע: אתונה" היא ההגדרה הליטרלית של "זה מה יש". הבעיה היא שגם ל"זה מה יש" אמורים להיות סטנדרטים מעט יותר גבוהים.
תמם מגלם את אריק שור, "שר לענייני מודיעין" (מעניין אם גם בדרמות מדובר בתפקיד ריק מתוכן כמו במציאות) שמצליח לקרוא תיגר על ראש הממשלה אפוף עננת שחיתות ולהבטיח "להחזיר את האמון". ובכן, כדאי שלפני כן לא יישמע נלהב כאילו הוא נכנס לטיפול שורש, אבל ניחא. בהמשך ל"אזהרת מסע" (ששודרה ב-HOT ובנטפליקס, ואין באמת צורך לצפות בה כדי להיכנס לאירוע), שור מתמודד עם סוד כמוס: היותו אב לבת שנולדה בעקבות רומן עם אישה נורווגית. הבת, פִיַה (לורה קייר), מנסה לשווא ליצור קשר עם האב המתנכר, עד שלבסוף היא מאיימת להיחשף, מה שמוליד מבצע חשאי לארגון מפגש ביוון, שם הבת מתנדבת במחנה פליטים. הצרה היא שארגון נאו-נאצי זומם לחטוף דווקא את הבת, משום שאביה המאמץ מעורב במשבר ההומניטרי במדינה. למזלה, מיודענו אריק לא מתמחה רק בפריימריז אלא גם בקרב מגע.
"אזהרת מסע: אתונה" נראית כאילו נוצרה באמצעות דיאלוג אגבי עם תוכנה לא ממש מבריקה, שתפקידה לייצר סדרות בז'אנר מלכודת התיירים: נושא אקטואלי בהקשר הגלובלי, גיבורים פגומים אך נגישים, סצנות אקשן נטולות השקעה והשראה ופרקים שנגמרים בקליף-האנגר שאמור להספיק לעשר שניות מקסימום, שזה משך הזמן שלוקח לפרק הבא להתחיל בשירותי הסטרימינג. לא ברור איך זה מסייע לערוץ 13, שם הפרקים משודרים שבועית, אבל מן המפורסמות היא שקבצנים לא יכולים להיות בררנים.
מה שכן מעניין בשלושת הפרקים הראשונים הוא האופן שבו היוצרת רונית ויס-ברקוביץ מדמיינת את הסיטואציה הישראלית בסדרה: בעוד הנאו-נאצים רודפים אחרי בתו הסודית ומתלבשים עליו בדרך, הגיבור הוא יעד לקנוניה אפלה שנרקמת דווקא בין ראש הממשלה המכהן לבין גורם בכיר בשירות החשאי, אותו מגלם שי אביבי (מהנה כרגיל). האחרון אף נשלח בהוראה ישירה – ועוד דרך הטלפון – למצוא טינופת על היריב כדי שיקבל את תפקיד "הראש". יש בכך כדי להזכיר שה"דיפ-סטייט" פנים רבות לו, והקונספירציות הללו אולי הורסות דמוקרטיות, אבל הטלוויזיה קשורה אליהן כמו נרקומן למחט.
בקטנה
הבעיה בהצהרת הבכורה של דובר צה"ל החדש אמש לא הייתה ההתרגשות (המובנת) והטון כאילו הוא מדבר לילדים בני חמש: לתת־אלוף אפי דפרין פשוט לא היה שום דבר חדש להגיד, ולא נכחו במקום עיתונאים ועיתונאיות שיאתגרו ברצינות את הסיסמאות שלו (עם כל הכבוד לשאלות שנשלחו), במיוחד על השפעת הרחבת הפעילות בעזה על חיי החטופים ועל הפער בין ההערכה שהביע לכוחות המילואים לעומת הכוונה להמשיך לטחון אותם. ייתכן שדפרין רק רצה לבצע טבילת אש ולגמור עם זה, אבל הצהרה של דובר צה"ל בזמן מלחמה היא לא זמן לטסטים, ובמקרה הזה אפשר היה להסתפק ב"דובר צה"ל מוסר: שבת שלום".
