יותר מחודש עבר מאז פורסם הסרטון המזעזע של אביתר דוד וגיא דלבוע דלאל, שבו הם נראים ברכב של מחבלים צופים בחברים שלהם שמשתחררים מהשבי, בעודם מתחננים על חייהם, דקות לפני שהם מוחזרים למנהרה שבה הם מוחזקים ברחבי עזה. כשפורסם הסרטון, עילי, אחיו של אביתר, היה בוושינגטון יחד עם גל, אחיו של גיא.
השניים השתתפו בכנסים, נפגשו עם מקבלי החלטות, הראו את הסרטון לכל מי שרק אפשר בקריאה ובתקווה לעזרה בהשבתם הביתה. בתוך פחות מחודשיים, עילי שוב בארצות-הברית, הפעם עם משלחת של בני משפחות ושורדי שבי, אך עם אותה מטרה: לדבר עם מי שאפשר, להיעזר בכל מי שיכול להשפיע על עסקה שתחזיר את אחיו, ואת כל החוטפים. ״אני מנסה להבין מה המקום של הסוגיה הזאת עכשיו, זה לא מה שהיה פעם, אין את אותה תשומת לב אצל מקבלי ההחלטות והתקשורת, לא בארץ ולא בעולם״, אומר עילי. ״בארה״ב זה אפילו יותר מורגש. אנחנו נאחזים בכל פיסה, בכל דבר, כדי לקבל קצת תקווה, אבל התחושה היא שזה פחות על סדר היום״.
התחושה הקשה הזו מצטרפת לחוסר הוודאות שבו חיים בני המשפחות, וכולנו. ״מאז הסרטון אין בעצם שינוי, לא שמענו שום דבר חדש. אני מניח שהם מוחזקים באותם תנאים קשים של רעב ושל בדידות, של חיים במנהרה צרה לצד בור צרכים כמו ששמענו״, אומר עילי בראיון מארה״ב, ״מה שכן שמעתי מאחד המשוחררים הוא שהם מנגנים על גופם מוזיקה ושירים שהם אוהבים, שמה שמחזיק את אביתר הוא שאנחנו נשוב לנגן יחד״.
אתה נמצא שם עם שורדי שבי, וזו בטח חוויה מטלטלת.
״מאוד, מאוד. זה מטורף, לחשוב שיש איתי כאן אנשים שעד לפני כמה שבועות היו בתוך מנהרה. וזה מדהים שאני כל כך הרבה זמן בתוך זה, אבל אני עדיין לא מכיר את הסיפורים של כולם. לשמוע עוד סיפור, ועוד סיפור, זה קורע את הלב. אנחנו שומעים כמעט מכל שורדי השבי על המלחמה היומיומית על התקווה, תקווה שאתה מאבד ומוצא בכל יום מחדש. אני בטוח שהסיפורים ילוו אותנו עוד דורות קדימה, ממש כמו סיפורים מהשואה". "מצד שני", ממשיך עילי, "השהות יחד נותנת כוחות. לראות שיש חיים אחרי הגיהינום הזה, ובכלל, לראות איך הם נלחמים על האחים שלהם. בכלל, אני חושב שזה ששורדי שבי והמשפחות ממשיכים להגיע לכאן, לדבר, לספר את הסיפורים שלהם, להיפגש ולהתראיין, זה נותן כוחות לכולם, גם לאנשים שעובדים על זה פה בממשל. לא אחת אמרו לנו, תודה, תודה שבאתם ותודה שסיפרתם, היינו צריכים את זה כדי להבין״.
ומה קורה בארץ? דווח שרה״מ שוחח עם המשפחה שלך.
״כן, ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר להורים שלי. הם נמצאים בימים אלה במשלחת באוסטריה, ומשם דיברו. הוא אמר שהוא מודע למצב של אביתר וגיא, ושהוא עושה הכל, שהוא נחוש להחזיר אותם ואת שאר החטופים. אני חושב שזה טוב ומבורך שהוא עשה את זה. זה לא יכול להחליף מפגשים אישיים, אבל זה לא מובן מאליו. אנחנו צריכים לשמוע את ראש הממשלה שלנו אומר למשפחות ולכל הציבור שהם עושים את הכל. והפוך, אם הוא החליט שזהו, שמוצו כל המאמצים, אז שיגיד גם את זה״.
בתוך כך, במהלך סוף השבוע שורד השבי טל שהם דיבר בכנס של האו"ם שהתקיים בוינה על שני חבריו, אביתר וגיא, שנותרו מאחור. "האחים שלי ששרדו לצידי כל החודשים נשארו שם. הם נלחמים על חייהם, מוחזקים על ידי מחבלים. הצעד הקריטי הוא להבין מול מי אנחנו מתמודדים - מי אלה המחבלים שמחזיקים בהם".
הוא סיפר על התנאים המזעזעים בהם הם הוחזקו: "קיבלנו רק פיתה אחת ליום, התחננו בפני השובים ואפילו הסכמנו לתת להם מסאז'. הכל בשביל אוכל. הזענו מחוסר חמצן, שום בעל חיים לא היה שורד במצב הזה. היינו רעבים באופן ממושך וצמאים. עינו אותנו באופן יום-יומי, מנטלית ופיזית. לפעמים היינו בחושך ולא יכולנו לראות את הידיים שלנו". מנגד, אמר כי המחבלים "נהנו מחדר ממוזג - עם אוכל בשפע".
