אדם טוב קשה למצוא // פלאנרי או'קונור } מאנגלית: רנה ליטוין } מודן } 228 עמ'
'אדם טוב קשה למצוא' מאת פלאנרי או'קונור יצא ב-1953 ותורגם לעברית בידי רנה ליטוין ב-1984. טוב עשתה הוצאת 'מודן' שהדפיסה אותו מחדש לאחר כמה שנים שבהן גם אותו קשה היה למצוא, כיוון שאו'קונור אינה רק סופרת טובה, היא סופרת נצרכת, היום יותר מתמיד.
ב'טבעה ומטרתה של הסיפורת' כתבה או'קונור, "מרגיזים אותי מאוד אנשים שרומזים שכתיבת סיפורת היא מפלט מן המציאות. זוהי צלילה לתוך המציאות... אנשים משוללי-כל-תקווה, לא רק שאינם כותבים רומנים, אלא למעלה מכך, הם אפילו לא קוראים אותם. הם אינם מביטים ארוכות בשום דבר, כי הם חסרים את האומץ לעשות זאת... הגברת שקראה רק ספרים שמשפרים את יכולותיה השכליות... לא תדע לעולם אם מחשבתה התחדדה או לא, אך אם היא תקרא פעם, בטעות, איזה רומן גדול, היא בהחלט תשים לב לכך שמשהו קורה לה".
'אדם טוב קשה למצוא' אינו רומן. אלה עשרה סיפורים, וגם מי שיקרא אותם, בטעות או בכוונה, ישים לב לכך שמשהו קורה לו, משהו מוציא אותו מהמבט המורגל, האדיש. משהו יוצא מגדר הרגיל קורה לגיבורות סיפוריה של או'קונור. לפעמים הוא מגיע כמו אורח, ללא הזמנה, למשל בסיפור 'מעגל בתוך האש'. גברת פריצ'רד מספרת לגברת קופ על "האישה שילדה את התינוק ההוא בתוך ריאת הברזל", וגברת קופ משיבה שבכל יום היא "אומרת תפילה של הודיה. חושבת על כל מה שיש לנו". הופעתם של שלושה נערים בפתח החווה של קופ מבהירה לה שגם היא חיה בתוך ריאת ברזל משלה, ושיש לה הרבה יותר להודות עליו ממה שנדמה לה. דבר דומה קורה לילדה בסיפור 'משכן רוח הקודש', כאשר שתי אורחות מספרות לה על מופע קרקס מטריד שראו וסודקות את מעטה הביטחון העצמי והלגלוג שלה.
לפעמים אותו אירוע חריג מתרחש ביוזמת גיבורת הסיפור, יוזמה שמביאה עליה אסון או גאולה. כך למשל בסיפור 'אדם טוב קשה למצוא', שבו סבתא המתגוררת עם בנה ובעת נסיעה משפחתית לפלורידה משדלת את משפחתה לעשות עיקוף קטן כדי לבקר בית אחוזה ישן שפעם ביקרה בו; או בסיפור 'אנשי כפר טובים', שבו מוכר ספרי תנ"ך מפתה דוקטור לפילוסופיה, קטועת רגל, שחיה אצל אמה הכפרית.
או'קונור הייתה קתולית, ופירושו של דבר שהאמינה במסתורין ובהתגלות בתוך העולם והבשר. פירושו של דבר, שגם כשדברים איומים מתרחשים בסיפוריה היא מכוונת להיטיב עם קוראיה, להעניק להם התגלות. התגלות אינה רק עניין נדיר, היא סותרת את תפיסת העולם שלנו. במידה שאנו מצפים לה, אנו מדמים אותה כהבנה חדשה שתנבע מתוך ידע חדש, עובדות שלא היו ידועות לנו קודם לכן או מתוך טיעון שלא עלה על דעתנו עד כה. בפועל, מעטות הפעמים שבהן אנחנו מוכנים לכך באמת. בקלות רבה מדי נצליח להטמיע כל ידע חדש בתוך תמונת העולם שלנו. נדמה לנו שאנחנו מכירים את עצמנו.
התגלות היא עניין שונה לגמרי. זו הראייה הבלתי צפויה שאינה נובעת מתוך תנאי החיים שלנו. זו אינה התפכחות. השיכור המתפכח מיינו לומד להיזהר יותר, לחשוד ולהעמיד גדר בפני הסכנה. ההתגלות היא הפר הפורץ את הגדר, ההורס את ריאת הברזל ומסכן את חיינו ואת נפשנו, את תמונת העולם שהוענקה לנו ושאימצנו בקלות רבה מדי.
בסיפוריה של או'קונור, הדמויות האומללות באמת אינן אלו שחייהן ונפשן בסכנה, אלא אלו שממשיכות להיות מרוצות מחייהן ושהאסונות שמהם סובלים אחרים הם עדות לצדקת דרכן שלהן. אלו שתמיד מודות לאלוהים על הטוב שהרעיף עליהן — כיוון שהן בטוחות שהוא נתן להן רק מה שהגיע להן, ושתמיד יהיה להן טוב ועוד יותר טוב.
או'קונור מאמינה ביכולת האדם להשתנות והיא מעניקה לגיבוריה את האפשרות הזאת. חלק מאותם גיבורים נענים לקריאה, וחלקם מסרבים לנצל את ההזדמנות שניתנה להם ומסתגרים בביטחונם העצמי ובידיעותיהם (האמיתיות והכוזבות). אלו הם מי שכשתעמוד בפניהם הבחירה לא יהססו לפשוע ואף להרוג, אף שלעולם לא יראו עצמם כפושעים וכרוצחים.
מולם מעמידה או'קונור את הפושעים, הכופרים, הסוטים מהדרך ומציעה להם את החסד ואת ייסוריה של ההבנה. •
