בנק ישראל פירסם אתמול את התחזיות הכלכליות לשנה זו ולשנה הבאה והן – מה יש להגיד? – מפתיעות באופטימיות. רחוק מאוד משבר או קריסה. האינפלציה תרד עד סוף השנה ל-2.5%, הגירעון בתקציב יהיה נמוך אפילו מהתקוות הוורודות של שר האוצר והיחס בין החוב הממשלתי לתוצר ירד כבר ב-2026. התעסוקה תישאר מלאה, האבטלה שולית לגמרי.
הפגיעה של מכסי טראמפ תהיה אצלנו בעיקר ביצוא מישראל – שחזוי לזחול בלבד השנה ובשנה הבאה – וזאת בגלל ההאטה החדה ואולי אפילו ירידה בסחר העולמי.
כאן הקשיים וכאן החסמים למשק הישראלי.
לנוכח הירידות בבורסות בעשרת הימים האחרונים ייעץ הנגיד לחוסכים ישראלים מבוהלים לא לפעול בבהלה. עצה נכונה תמיד. אבל כדאי לקחת בחשבון גם את מה שהנגיד ציין במסיבת העיתונאים: אם הלחימה בעזה תיגרר לתוך 2026, הכל ייראה אחרת. הצמיחה של המשק תואט בעוד חצי אחוז, הגירעון הממשלתי יעמיק בעוד לפחות 40 מיליארד שקל, הוצאות הביטחון יקפצו בעוד 2% מהתוצר ושאריות האופטימיות יתמוגגו עם הימשכות הלחימה. גם פרמיית הסיכון הבינלאומית של ישראל תמשיך אז לעלות.
פיחות השקל, שכבר היה חד למדי בחודשים אחרונים – כשלעצמו בשורה ליצואנים – עלול להאיץ את האינפלציה ודווקא לדחוף להעלאת ריבית.
כל הכבוד לנגיד פרופ' ירון שלא היסס להופיע בפני התקשורת על אף משא האי-ודאות הכבד. עד כדי כך מעיקה האי-ודאות שנגיד בנק ישראל לא שלל לגמרי אף אפשרות, לא זו של העלאת ריבית ולא של התערבות בשוק מטבע חוץ. הכל פתוח והרשות נתונה.
"המשק מתאושש באופן מתון", סיכם בנק ישראל את ראייתו לעתיד הכלכלי השנה ובשנה הבאה, על סמך תחזית בסיסית הספוגה כאמור ב"אי-ודאות גדולה". ספוגה בכאוס שמקורו לא בכלכלה עצמה אלא בהחלטות של שני מדינאים, טראמפ שם, ביבי כאן.
שני מנהיגים הסובלים, בין השאר, משיגעון גדלות ומרמה נמוכה מאוד של אמינות. אז לך דע מה יעשו.
למרות המכסים של טראמפ אנחנו רחוקים משבר או קריסה. הבעיה שמקור הכאוס לא בכלכלה אלא בהחלטות של שני מדינאים הסובלים, בין השאר, משיגעון גדלות
