ב-7 באוקטובר, צלם העיתונות זיו קורן קיבל על עצמו את תפקיד המתעד הלאומי. עוד כשאף אחד לא הבין מה קורה, הוא לקח את המצלמה שלו, עלה על האופנוע ויצא דרומה בידיעה ברורה שלא משנה מה קורה – הוא שם כדי לתעד אותו.
מאז, לאורך השנה וחצי האחרונות, הוא מתעד כל אספקט במלחמה – ההרס, החורבן, השיקום והתקווה. עם הלוחמים בעזה ובלבנון, עם המשפחות בכיכר החטופים, עם הפצועים שמשתקמים בבתי החולים, בליווי שורדי השבי, בהפגנות ובמחאות – נדמה שאין רגע שחומק מעדשת המצלמה שלו. אותם התיעודים הפכו מזמן למסמך היסטורי, עדות ניצחת לזוועות וכלי הסברתי שנחשף לעיני רבים בארץ ובעולם. במקום שבו נגמרות המילים, זיו מצליח דרך התמונה – לספר את הסיפור של המדינה.
אתמול, בשיחה מיוחדת שקיים עם המנחה גל גנות בוועידת "האנשים של המדינה", שיתף זיו על מאחורי הקלעים של כמה מהסיפורים שליווה לאורך המלחמה, ביניהם סיפור השיקום והחזרה לחיים של משפחת גולן ששרדה את התופת בכפר עזה בשבת השחורה ותיעוד מאבק השבת החטופים ושורדי השבי ביניהם אלי-ה כהן, אביגיל עידן, אמילי הנד, נווה ויהל שהם, אגם גולדשטיין אלמוג, עמית סוסנה, ירדן ביבס, רומי גונן ואמילי דמארי.
בשבוע שעבר, זכה זיו בפרס אינפינטי של המרכז הבינלאומי לצילום ICP בקטגוריית צילום דוקומנטרי וחזותי, על "תיעוד אמיץ ובלתי מתפשר". "בעצם מ-7 באוקטובר לא עצרתי לרגע", שיתף בשיחה. "אני חושב שיש לי זכות גדולה לתעד את התקופה הזאת בצורה כל כך אינטנסיבית ומשמעותית – כי אם אנחנו שמים על ציר הזמן את עם ישראל, אנחנו ברגעים קריטיים. אחת מנקודות השיא הקשוחות ביותר שישראל ידעה מיום הקמתה. אני מנסה בכל דרך אפשרית להשאיר פה מסמך היסטורי לדורות הבאים, בהבנה שמה שאני מצלם היום – ילמדו בבתי הספר גם עוד 60-50 שנה", הוסיף.
