אם הילדים מנדנדים לראות בפסח את "מיינקראפט" הפלסטיקי, אני מציע לעשות טובה להם ולעצמכם ולראות במקומו את "שלושת המוסקטרים" – אפוס אקשן-הרפתקאות פנטסטי. שנגיד, כמו פעם, "כמו באמריקה" או "לא מבייש את הוליווד"? מה פתאום. הוליווד צריכה להתבייש כשהיא רואה איך הצרפתים עושים טוב ממנה את מה שהיא שכחה מזמן. איזה פאן, איזה כושר השקעה.
הרומן הקאנוני של אלכסדר דיומא קיבל עשרות עיבודים, והעלילה מוכרת לרבים: צעיר מהפריפריה בשם ד'ארטיניאן מגיע לפריז ב-1625 וחולם להצטרף ליחידת משמר העלית של המלך – המוסקטרים. הוא פוגש שלושה: אתוס המיוסר, פורתוס אוהב החיים הטובים ואראמיס הרומנטיקן. הבמאי מרטין בורבולון כינס כאן את מיטב הטאלנטים מהרפובליקה שכבר טבלו בסרטים הוליוודיים: ונסן קאסל (אתוס), רומאן דוריס (אראמיס), פרנסואה סיביל (ד'ארטיניאן), לואי גארל (המלך חסר הביטחון, והוא מעולה), ויקי קריפס (המלכה הטרגית) ואווה גרין (התככנית הראשית) – והתוצאה היא פשוט תענוג. ככה עושים סרט אקשן שנון, מותח, רצוף שקשוקי חרבות ומלא התלהבות ילדותית בלי להיות ילדותי בעצמו.
העיבוד גם מלא כבוד לרומן של דיומא מהמאה ה-19, שבו דקירת חרב באמת כואבת, וכך גם מכתב ממאהב רחוק. הוא מלא בשנינות וברפליקות מענגות ("בפעם הבאה אשלח אתכם לספינת עבדים, זה עדיין עדיף מאנגליה"), מנת הרומנטיקה פה מספיקה ולא מעיקה, וסצנות הקרב מוגשות באופן סוחף, בין אם בשוטים ארוכים או בעריכה מהירה. בצדק העיד הבמאי ששאב השראה באותה מידה מסרטי "אינדיאנה ג'ונס" ומ"גלדיאטור" כמו מהקולנוע הצרפתי לדורותיו. הסרט מכניס אותנו במיומנות גם לאינטריגות הפוליטיות שאופפות את חצר המלך – לרגעים זה קצת כמו "בית הקלפים" הצרפתי ובעצם כמו כל חצר של שליט, דבר שעדיין רלוונטי כמובן לימינו. ובעיקר, אין בו רגע דל. 120 דקות שמכסות חצי מהרומן (החצי השני כבר הופץ ויצא בצרפת, וייצא בארץ ביולי).
והנה התלונה היחידה: הסרט הזה היה להיט ענק בצרפת כבר לפני שנתיים, אז מה לקח כל כך הרבה זמן להביא אותו לארץ? מגיע לנו לקבל מהר דברים טובים.
