פסח הקרוב יהיה הפסח השני שתציין מדינת ישראל במלחמת חרבות ברזל. למרות המלחמה הממושכת, התקפות הטילים וחוסר הוודאות, עלו לישראל מאז פרוץ המלחמה אלפי עולים חדשים. הם בחרו לעזוב את המוכר והידוע מאחוריהם, ובנוסף לבחירה להתמודד עם מה שכל ישראלי חווה בימים אלה, להתמודד עם אתגרים של התאקלמות בארץ חדשה, שפה חדשה ומנטליות אחרת ממה שהכירו במשך עשרות שנים. והפעם, לראשונה בחייהם, הם יחגגו ליל סדר כאן, בישראל.
משפחת קליאקס – עלתה מארגנטינה: "כאן אנחנו מרגישים מוגנים"
משפחת קליאקס עלתה מבואנוס-איירס, ארגנטינה, בסוף יולי האחרון בסיוע הקרן לידידות, במסגרת פרויקט עלייה קבוצתית בשם "ישראלה", לצד משפחות נוספות מארגנטינה וברזיל. אריאל (36) וינינה (36) עלו עם שלושת ילדיהם דוד אליהו (7), נתן (4) ואור ישראל (1). כיום הם גרים באור עקיבא, ויש להם שתי משפחות מאמצות.
למרות הקשיים, אב המשפחה אריאל מבהיר מה הוא הדבר החשוב ביותר מבחינת המשפחה: "ארץ ישראל היא הבית שלנו. זה הבית של כל העם היהודי. כאן אנחנו מרגישים שלמים ויכולים לחיות את היהדות שלנו במלואה. שאלנו את הילדים מה דעתם על המלחמה, והם אמרו שיש לנו את ה' יתברך, כיפת ברזל והחיילים ששומרים עלינו. חווינו כמה אזעקות בזמנים שונים ביום ובלילה – במהלך העבודה, בבית הספר ובגן, וגם אחת שנשמעה באמצע תפילת ראש השנה. מעבר להפתעה הראשונית ולתגובה המהירה של לרוץ למקלט, הרגשנו רגועים, כי אנחנו יודעים שאנחנו מוגנים, בניגוד לארגנטינה, שם חווינו שני פיגועים. דוד של ינינה הוא אחד מניצולי הפיגוע שהיה בשגרירות ישראל".
במשפחה מתרגשים לקראת פסח ראשון בישראל, ומשתפים איך היה עבורם החג עד כה בארגנטינה: "בבואנוס-איירס חגגנו את ליל הסדר בבית, כשהזמנו את כל המשפחה. בישלנו הרבה והכנו את הכל מראש. קראנו את ההגדה, הילדים שרו והשתתפו, וערכנו משחקים ופעילויות לכל המשתתפים, כדי שכל לילות הסדר יהיו חווייתיים ובלתי נשכחים. השנה זה יהיה ליל הסדר הראשון שלנו בארץ ישראל, ואנחנו נרגשים מאוד. כבר קנינו מוצרים כשרים לפסח ללא קטניות, ואנחנו עושים חזרות על שירי הפסח. עדיין לא החלטנו איפה נעשה את הסדר, אבל בטוחים שנחגוג את החג יחד עם החברים האהובים שלנו – עולים חדשים כמונו. וכמובן, לא תהיה חגיגה בלי מרק עם קניידלך".
התפריט של משפחת קליאקס
מנות ראשונות: גפילטע פיש עם חזרת, סלט תפוחי אדמה עם ביצה ומיונז, סלט ישראלי (עגבנייה, מלפפון ובצל), מלפפונים חתוכים לפרוסות (הילדים אוהבים אותם), באבא גנוש, סלט עגבנייה וחסה.
מנות עיקריות: מרק קניידלך, עוף, ירקות צלויים, בשר, קוגל תפוחי אדמה.
קינוחים: סלט פירות, עוגיות ובראוניז לפסח, מקרונדלעך, פירות יבשים. מאטה (משקה ארגנטינאי מסורתי) - חליטה של עלי צמח בשם ז'רבה, שהצלחנו להשיג כשר לפסח.
משפחת פרברוב – עלתה מאוקראינה: "חגגנו את ליל הסדר בחשאי"
לא רק משפחות צעירות בחרו לעלות ארצה השנה ולקשור את גורלן עם ישראל למרות המלחמה. בני הזוג פרברוב, איליה (79) וראיסה (78), עלו באוקטובר האחרון בסיוע הקרן לידידות מדניפרו, אוקראינה. למרות גילם המבוגר, הם בחרו לעבור ממקום שבו מתחוללת מלחמה ממושכת אחת, ולהחליף אותה באחרת.
איליה: "חווינו את המלחמה שם מקרוב. נפלו לנו רסיסים ליד הבית. זה היה מפחיד, רצינו לברוח. אנחנו חווים את מה שקורה באוקראינה עד עכשיו, כי רואים חדשות משם כל הזמן". כאשר התבקשו להשוות בין המלחמה המתחוללת באוקראינה למלחמת חרבות ברזל, הוא וראיסה צוחקים: "אין מה להשוות. שם הרבה יותר מפחיד. פה לא הרגשנו כזו סכנה. שם היו הפגזות, אבל אין מרחבים מוגנים. צריך לשבת שעות במקום מסתור לא מותאם".
למרות הקושי, הם בחרו בגילם להרגיש שהם חיים במקום שהוא מבחינתם בית. איליה: "בילדות שלי באוקראינה, שהייתה אז חלק מברית-המועצות, המשפחה שלי הסתירה את יהדותה וחגגה את החגים בסתר. אמא שלי נהגה לאפות מצות והמשפחה קיימה את ליל הסדר באופן חשאי בבית. הזיכרון הזה של חוסן ואמונה חיזק את הקשר שלי למורשת".
"באוקראינה סבלנו מאנטישמיות", מספרת ראיסה, ומשתפת בסיפור כואב על בתם שנפטרה בטרם עת בשנה שעברה. "שם המשפחה שהיה לנו נשמע יהודי. הבת שלנו הייתה צריכה להחליף לשם מקומי יותר כדי להתקבל לאוניברסיטה. לצערנו הרב היא נפטרה ביולי האחרון. רצינו להביא אותה לישראל, אבל המצב שלה היה כבר קריטי ואי-אפשר היה להציל אותה. כל החסכונות שלנו הלכו על הטיפולים ונשארנו בחוסר כל".
למרות הקשיים, ראיסה ואיליה נותרו נחושים להגשים את חלומם ולעלות ארצה. הקרן לידידות סייעה להם גם בהיבט החומרי לצלוח את התקופה הכלכלית הקשה, וכעת הם מתכוננים לחגוג את חג הפסח הראשון שלהם בישראל: "נחגוג את הפסח בבית, תוך שאנחנו מעריכים את החירות והביטחון שמצאנו בישראל. באוקראינה היינו מציינים את החג בכל שנה בבית כנסת, עם שולחן חגיגי ומצות, וגם האפיקומן. אבל בארץ זה מיוחד יותר. אין לנו כאן משפחה, אז נחגוג עם חברים".
התפריט של משפחת פרברוב
מנות ראשונות ועיקריות: גפילטע פיש, סלטים אוקראיניים מסורתיים - סלט אוליבייה (תפוחי אדמה עם ביצים ומיונז), סלט ויניגרט, ירקות מבושלים (סלק, תפוחי אדמה, גזר) חתוכים לקוביות, חולודץ (רגל קרושה).
קינוח: קומפוט פירות.
משפחת קוקובה - עלתה מגיאורגיה: "אף פעם לא טעמנו מצה"
גם שלושה דורות של בני משפחת קוקובה עלו לישראל לפני חודשיים מזוגדידי, גיאורגיה. דאטה (34) עלה עם רעייתו טמטה (33) והבן אנדריה (7); אחיו של דאטה, דוד (49), עלה עם רעייתו מאייה (36) ועם בנם קיורטה (14). דאטה ודוד העלו ארצה גם את אמם, מדונה נדראיה (67) – בסך הכל שבעה בני משפחה.
"תיכננו את העלייה לישראל במשך חמש שנים", מספר דוד, "השנה קיבלנו את ההחלטה שהגיע הזמן, למרות ובגלל המלחמה. למרות הטילים והאזעקות, ישראל היא הבית מבחינתנו". כעת, שבועות בודדים מאז שעלו ארצה, יחגגו לראשונה את חג הפסח בביתם החדש בקריית-ים, לצד בני משפחתם שעלו ארצה כבר לפני שבע שנים. "אף פעם לא טעמנו אפילו מצה, ומעולם לא חגגנו את פסח בגיאורגיה. לפני שעלינו שמענו על סיפור יציאת מצרים. אחרי שעלינו, החברים החדשים שרכשנו וקרובי המשפחה שלנו סיפרו לנו על המנהגים של פסח וההכנות. אנחנו מתרגשים לחגוג פעם ראשונה את החג על אדמת ישראל. זה משמח אותנו שיצא לנו להתאחד כאן עם בני המשפחה שלנו".
התפריט של משפחת קוקובה
מנות ראשונות: מרק עוף, סלטים גרוזיניים מסורתיים - סלט עגבניות, מלפפונים וכוסברה ברוטב אגוזים, סלט חצילים, סלט שעועית אדומה, סלט פלפלים קלויים עם שום.
מנות עיקריות: בדריג'ני – גלילות חצילים במלית ממרח אגוזי מלך, עוף מבושל עם רימונים מקושט באגוזי מלך, בשר מבושל עם אורז.
קינוח: עוגת תפוחי עץ.
"פסח ראשון בישראל זו חוויה מרגשת ועוצמתית"
הקרן לידידות תרמה מתחילת המלחמה מעל חצי מיליארד שקל במיגון אזרחי וחלוקת מזון. הסיוע לעולים הוא נדבך נוסף בפעילותה של הקרן, שמקיימת בימים אלה מבצע סיוע לחג הפסח בגובה של כ-36 מיליון שקל, כולל הענקת שוברים כספיים עבור ביגוד ומזון לכ-150 אלף נצרכים.
נשיאת הקרן, יעל אקשטיין: "אנחנו גאים על הפעילות האדירה שלנו בקרן לידידות, לסייע ליהודים מרחבי העולם לעלות לישראל ולחזור לביתם. הגעתם ארצה מהווה למעשה את המשך יציאתם של בני ישראל ממצרים לאורך דורות. פסח ראשון בישראל הוא חוויה מרגשת ועוצמתית. תמיד אזכור את הפעם הראשונה שבה משפחתי ואני חגגנו את ליל הסדר בארץ. זה מחזק ומרגש על אחת כמה וכמה בימים מורכבים אלה, של מלחמה מתמשכת וחוסר ודאות. זו התשובה הניצחת לכל מי שמבקש את נפשנו – המשך בניין הדורות, כאן בישראל. אני מברכת את כל העולים החדשים שאנו מלווים בצעדיהם הראשונים בארץ בחג שמח. נמשיך לעמוד לצידם". •
