רגע מדויק בחדר הסגלגל שלשום, שנתניהו בלע רוק, נתן מבטים מהירים לימין ולשמאל, הקדיר והוריד את הראש. זה היה כשטראמפ אמר שארה"ב עורכת "שיחות ישירות עם איראן". הוא לא היחיד שהופתע מההצהרה הפומבית על כך; גם חלק מהאמריקאים לא ידעו שהנשיא יודיע על כך לעולם בנוכחות ראש הממשלה.
גורמים ישראליים אומרים כבר ימים כי המו"מ בין איראן לארה"ב, באמצעות עומאן, מתנהל – והדברים פורסמו כאן. הם כיוונו למגעים לקראת המו"מ, לא לשיחה המהותית. כששאלתי גורם ישראלי בולט אם הידיעות המודיעיניות הללו נמצאות ברקע הפגישה, הוא הגיב – רק לפני כמה ימים – בזלזול. "העיקר זה המכסים. אנחנו מודעים למגעים, ולא מוטרדים מהם", אמר. הבית הלבן הכין לו, ולמשרד רה"מ, הפתעה חמוצה. לא עצם קיום המגעים דרך עומאן, שהיו ברורים. בישראל מאמינים כי האיראנים – שרואים בעצמם מלכי המו"מ, אך לרוב לא מבינים את הצד שכנגד – ייכשלו. יובילו את הנשיא ביהירותם למסקנה המתבקשת, בעיני ירושלים, שעם טהרן אפשר לדבר רק אחרי תקיפה מסיבית.
במשלחת הישראלית לא ידעו לקראת הביקור כי המו"מ האמריקאי-איראני יהפוך לפומבי, לנשיאותי ול"ישיר" – והכל כשנתניהו בחדר הסגלגל. בישראל מתנחמים בהישג אחד: האיום שהשמיע טראמפ נגד איראן, אם המו"מ ייכשל, בתשובה לשאלת העיתונאי ברק רביד – איראן תהיה "בסכנה גדולה". טהרן לא אוהבת לנהל מו"מ תחת לחץ של זמן ופעולה צבאית. הנשיא הבהיר לה שכך יהיה.
כמעט כל השאלות של העיתונאים האמריקאים בחדר עסקו במכסים. זה מוקד העיסוק התקשורתי של ממשל טראמפ כרגע. הביקור התנהל, לדברי כל הגורמים, ברוח טובה. אך התוצר מבחינת נתניהו מוגבל. נתניהו זומן בבהילות לבית הלבן, והכותרת שיצאה לא עוסקת ביחסי ישראל-ארה"ב, אלא במגעים עם הרפובליקה האסלאמית שמעטים בישראל מאמינים שיובילו להסכם אפקטיבי (לפי המודל של לוב).
בעניין המכסים, טראמפ לא העניק ולו רבע מתנה לפסח, ובירך את נתניהו ב"מזל טוב" על הסיוע האמריקאי הקבוע לישראל. הוא נשמע די שלילי לגבי הסיכוי לביטול מכסי המגן לישראלים. כזכור, עוד לפני המהלך של הבית הלבן שזיעזע את השווקים, ישראל הורידה מכסים על מוצרים אמריקאיים וויתרה על קלף מיקוח משמעותי במגעים בין המדינות – ועדיין חטפה מכס מגן אמריקאי בגובה 17 אחוז.
זו הייתה טעות קשה. היה עדיף להגיע לבית הלבן ו"להעניק" זאת לנשיא. נתניהו הבטיח הבטחה די מדהימה: לסגור את הגירעון המסחרי לרעת ארה"ב ביחסי המדינות. איך זה יקרה בדיוק, איש לא יודע. בתחום הסורי-טורקי ואחרי הצהרות מזעזעות של ארדואן, טראמפ הציג את עצמו כמי שמוכן להסדיר את יחסיהם. התחום המרכזי שבו קיבל נתניהו בדיוק מה שרצה הוא רצועת עזה; גיבוי מלא לפעולות ישראל, חזון ההגירה, מחמאות לנתניהו על תפקודו במלחמה והניסיון "להוציא את החטופים מעזה".
לנתניהו, לאור ההסתבכות של פרשיית קטאר המעמיקה, זה שווה זהב; או לפחות שווה משהו. ראש הממשלה חזר ודיבר על המדינות שמוכנות לקלוט פלסטינים שייצאו מרצונם. טראמפ גיבה, אך אמר שיש גם פתרונות אחרים. האמירות החשובות ביותר שהשמיע היו כשדיבר בהרחבה על האכזריות שחווים החטופים בעזה ("לא ראיתי דבר כזה בימי חיי"). האמפתיה שמגלה הנשיא לחטופים והמחויבות האישית של סטיב וויטקוף, הן נקודת אור משמעותית ביחסי המדינות ובחיים הבינלאומיים בכלל.
אחרי הצהרת הנשיא, האיראנים אישרו שיהיה משא ומתן לא ישיר בין הצדדים בעומאן. טראמפ אמר, כאמור, ישיר; לפי הדיווחים, שליחו וויטקוף, האיש החשוב בממשל האמריקאי לכל ענייני העולם, יהיה זה שיישלח מהבית הלבן. בישראל מאמינים כי הממשל האיראני לא יסכים להסכם בקרה קפדני על תוכניתו הגרעינית, שיכלול פירוק חלק מהתשתית הנרחבת שכבר נבנתה. הדרך היחידה להגיע לשם, כך מאמינים במערכת הביטחון, היא מכה צבאית אפקטיבית. לכן המו"מ בעומאן הופך למוקד הדאגות הישראלי. החשש הכבד הוא שארה"ב תסכים להסכם נדיב לאיראנים, וכך יקרו שני דברים: מעמדם כמדינת סף יקבל חותמת לגיטימיות סופית, ויכולת ישראל לתקוף תדעך לאפס. בממשל מתנהל ויכוח פנימי בסוגיה הזו.
נתניהו הבטיח במשך שנים שהוא יכול להסביר לעולם את האיום האיראני, ולמנוע אותו. מבחן התוצאה הגיע.
בעניין המכסים, טראמפ לא העניק ולו רבע מתנה לפסח, ובירך את נתניהו ב"מזל טוב" על הסיוע האמריקאי הקבוע לישראל. הוא נשמע די שלילי לגבי הסיכוי לביטול מכסי המגן לישראלים